הימים חולפים בחישובים שהיו זרים לי, אפילו לפני השינה אני מתייסרת אודות דף שראוי היה לזרוק לפח וחותמת בידיעה שטרם רכשתי מסיר שומנים שיעשה עבודתו נאמנה. פסח בפתח.
איזה כיף לציבור הנשים הדקדקני והמעשי שאני מסתפחת אל שורותיו רק בפסח, הרי יש נשים שמעבירות זמן שאינו מדלג על אף פרט לאורך השנה כולה.
בעלי טוען שהחיים כאן לא בדיוק מעניינים אותי עבורי הם רק מסדרון. חברתי הטובה ביותר טוענת שיש לי עוד עולם מקביל, כזה שלא זנחתי מאז ילדותי.
בלילה אני חולמת על הרב מוטי גל זצ"ל, זו מין סעודה חסידית והרב מחלק ליקח לחסידות, הוא זורק לעברנו פרוסות חלה, אחר כך אני חולפת על פני כסאו הריק, שואלת אודותיו, הוא עדיין מלמד? כן עונים לי.
אין מוות בחלל. אני נזכרת בחלום במהלך שיחה שאני עורכת עם בעלי בנושא שאין לו כל קשר לאמור. זה אכן רק מסדרון, ובכל זאת עלי לנקות אותו באופן היסודי ביותר, אני משלימה.