נראות / אביטל קשת

בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתִי הָאֲרָעִי
הַגַּנֶּנֶת מוֹדִיעָה לִי לְמַפְרֵעַ
שָׁלְחוּ לְכָאן מִישֶׁהִי אַחֶרֶת
מַפְעִילָה צְעִירָה בַּת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע
בַּסּוֹף,
הַיּוֹם לֹא הִתְאִים.

אֲנִי נֶאֱנַחַת אַנְחַת רְוָחָה
צְעִירָה בַּת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע
אֲנִי כַּנִּרְאֶה לֹא נִרְאֵית בַּת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע
בַּת כַּמָּה אֲנִי נִרְאֵית?
עַד כַּמָּה אֲנִי נִרְאֵית?