בננות - בלוגים / / חמדת גבריאל על "לפני ואחרי בבני ברק סיטי"
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

חמדת גבריאל על "לפני ואחרי בבני ברק סיטי"

היחסים ביני לבין בני ברק די מורכבים. סוג של יחסי משיכה-דחיה. מצד אחד, אם אחפש ספרי קודש אסע לחנות הספרים של האחים גיטלר, או לחנויות אחרות ברבי עקיבא. וכשהייתי בשנת אבל על אבי ז"ל, השטיבלים של איצקוביץ אירחו אותי לתפילה ולקדיש גם בעשר בלילה. מצד שני, אף פעם לא הבנתי מדוע אני צריך לאכול פלאפל בעמידה ולא לשבת בנחת (אסור) ולמה העיר לא מטופחת, ללא גינות ועצים, פינות נוי ומגרשי משחקים?
ליאה למדה משחק בבן צבי, השתתפה בכמה הפקות, דגמנה פה ושם בשביל הפרנסה, התחתנה עם אלבר, קבעה את מושבה בגבול רמת גן – בני ברק וילדה חמש בנות. בדרך גם חזרה בתשובה עם בעלה. איך זה קרה? לא ברור. היא לא מספרת על אור גדול שגילתה, אין גם משבר שגרם לחזרה בתשובה. ייתכן שהסיבה היא שהכותבת לא מתפקדת כאן כמיסיונרית והיא לא באה לספר לנו כמה טוב ה'.
מה יש כאן? סיפור גלוי לב על קשיי פרנסה, על מתח בין חסידים לליטאים, ובינם לבין חוזרים בתשובה, חב"דניקים ומזרחיים. על משברים באמונה, על שיגרה שוחקת, על פגיעות מיניות, ועוד.
אביטל קשת מספרת בפתיחות גם על חיי הגיבורה בתקופת החילוניות. על החברים, הקולגות, המשפחה. כולם חלק מחייה ואין מה להתבייש בהם.
אהבתי את הפתיחות הזאת. אי אפשר להתעלם ולהתכחש לעבר, גם אין טעם. כל מי שמכיר את חייה הקודמים של הגיבורה יבחין בנקל בזיוף.
הספר מאפשר הצצה כמעט ללא סינונים לחייהם של חוזרים בתשובה שהם לכאורה חלק מהחברה החרדית אבל מרצון, או מאילוץ, נעים בשוליה.

התמונה של ‏חמדת גבריאלי‏.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת