קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
.jpg)
מהסדרה "ירקון"
קרא
-
מרדכי גלדמן
מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי. ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ). ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007). מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ". שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית. פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010). ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998). אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007 הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005. הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).
יפים שילובי/ניגודי הצבעים הבולטים שנתפסו במצלמה: האדום של הדגל הירוק של הדשא והאפור-צהוב-כחול של הנחל. למה הדגל משמש שם?
בשבילי זה צילום מופלא גם כהצהרה פוליטית. הדגל האדום הסיני/הרוסי מחובר לקרש וקשור בסלוטייפ לעומתו – הדשא של החיים אחוז בשורשים באדמה.
האידיאולוגיה הקומוניסטית שנטלה חיים רבים כל כך עושה כרגע מפגן ספורט … ים השקר רגוע כי סוף הדגל האדום להתבלות
ורק הדשא … ימשיך לצמוח
יוסף, נהדר הפירוש הפרטי שלך לתצלום. אפילו יצירה לגמרי פיגוראטיווית עדיין יכולה לשמש ככתם רורשאך.
איציק,אכן, כל ציור כמו כל צילום הם תמיד גם יצירה מופשטת.קומפוזיציה של צבעים, כתמים, קווים, טקסטורות.
נהדר מוטי.
תמים מקרי וכל כך אקטואלי.
תודה שולמית. הנפת הדגל שלבסוף בלה בהכרח היא תמיד אקטואלית.
האדום האדום הזה עושה את התמונה.
שחר, האדום בלי הרקע שלו לא היה אדום משמעותי. ושים לבך לכך שהאדום הזה המתנוסס ברוח הוא כבר בד בלוי.
פשוט מצחיק אם לא היו כל כך עצובים שגיונות בני אדם . יפה כמובן!
צילום יפה ומלא משמעות ,מעין קריאת s.o.s
חנה, מעניין הפירוש שלך. הדגל זועק SOS כי הרוח המנופפת אותו גם מכלה אותו.
הירקון זועק s.o.s הדגל ,אנחנו ומה לא, תחי האמנות הגואלת, תחי האהבה המתמירה כאב לפרח ,אני אוהבת את המצלמה הרגישה שלך והעין שמאחוריה, שבת שלומות
נראה לי מירי שקרת את התצלום באפן קרוב לכוונתי. הדגל לבסוף בלה, אבל בינתיים בשארית בדו עודנו מתנוסס.
מקסים!
לא פחות מסידרת הדגלים של גרשוני.
היי סבינה. שמחתי להיזכר בדגלי גרשוני. סדרה יפה שכתבתי עליה קצת בהרחבה בספרי "העצמי האמיתי ועצמי האמת".
צילום נפלא, הרמוני כל כך בצבעיו, צריך עין רגישה לתפוס את הזוית הצבעים והנפנוף
חני, מעניינת הראיה שלך בהשוואה לראיית התצלום כדרמטי ואפילו קודר.תודה
מאוד מעניין שהדגל האדום קשור בחוט לבן ובחוט שחור. מעניין אם פעם היה דגל לבן קשור בחוט אדום ובחוט שחור, ומאיים שבעתיד עלול להיות דגל שחור .
חמודה, הדגל הזה שעדיין מתנוסס הוא כל הדגלים שהיו ויהיו. הוא כבר בלה ומרוט והרוח המנוססת אותו היא שתכלה אותו.
סטאטי וגלי, כחול ואדום, מלוכלך ונקי, ובעיקר לבד. יפה, רגיש!
תודה איריס. מעניין ששמת לה ללבדיותו של הדגל.
יפה כל תמונה בנפרד.
מעניין לראות כמה ביחד. רצף.
תמיד שמחה לצילומיך