קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
שירי יומהולדת*
עקבות
ציפור לטאה וכלב
עקבותיהם משורטטים בחול
ככתב חרטומים
אבל אני מפענח בנקל
"היינו כאן"
היתה לנו הוויה
היינו בהוויתנו
היה לנו כאן
והוא כאן
כתבנו
כתבנו בבלי דעת
הולכים וכותבים
ורוח הערב ימחק
מצטרף לכותבים
כתבתי כף רגל
בכף רגל יחפה
זהו ריקוד הפסיעה
הנמחית
האחרונה
אך דבר גם נולד –
פסיעה מהוססת
של שפירית חדשה על עלה לוטוס
לא על מדפי הספריה
לא בחללי המוזאון –
בשדה של הממשי.
יומהולדת
בבוקר יומהולדתי
ה- 63
אני מתבונן בקיר
ואומר
עוד מעט
כמה מעט ?
יעלם
והמבט יוצר הקיר
יעלם עמו
אבל לפני כן
סוף
סוף
אצליח להיוולד
אל רגע של הווה טהור
הנה באתי בשערי הרגע
ואריות ודרקונים
מקבילים את פני.
חיוך
ראשה של הגברת הזאת
הנצח יכול היה בלעדיו
אך הוא נותר בשיש
וחיוכה המטופש והוורדרד
הפרטי והמקרי
רודף אותי
גם בפני השיש של נערים
שמתו מזמן
הפרטי והמקרי
בבוקר יום הולדתי
הם מחט הננעצת בעין
והצניעות ממני והלאה.
פסל המשורר
מתחרה במוצגי הפרגמון
אני פסלו של משורר
כשהוא כותב שיר
על ספסל מאבן
אך כיצד תונצח
כף רגלי הכואבת
המתריעה על יבלת עתידית
מנדודיה במוזיאוני ברלין
משיטוטיה בגרדומים ובאזכרות
כיצד תונצח האמנזיה
בה מתבצר מוחי
המסתיר מעצמו את מוחו.
*
בחדר בו ניצבים
נערי שיש מדויקי שרירים
אני שוכח את מוזיאון החורים השחורים
ופורצים ממני שירים
כשיש נוזלי לבן-שקוף
אך מהו מושא תשוקתי ?
הנצח
המוות
העלומים
היופי
האבן
האלם
החור
האמנות ?
כולם ?
ובחור תל אביבי אחד
שכבר מזמן איננו
מי שהיה.
אפלטון
אפלטון עצום עיניים
מבקש לסגת מאכזבת החיקויים
אל האידאות הטהורות
אך אפילו עלם שיש
לא יתגלה היום בדמיונו –
בין החיקוי לבין האידיאה
יש בור ריק
שאבחנות חדות מסתירות בערפל.
ונוס
אף שיופי רב
הוענק לה בנדיבות אין קץ
זעף קל מנצנץ באישוניה
ובוז חורך את שפתיה –
מלכת התשוקה
מטבעה אף היא משתוקקת
ואיזו חרפה –
מקצווי העולם כולו
צליינים רבים
רואים אותה בקלונה
בתסכול תשוקתה.
*כולם הגיחו במוחי מוזיאון הפרגמון שבברלין
שם ביליתי את בוקר יומהולדתי באפריל 2009