בננות - בלוגים / / שירי יומהולדת
קרא
  • מרדכי גלדמן

    מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי. ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ). ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007). מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ". שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית. פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010). ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998). אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007 הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005. הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).

שירי יומהולדת

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

שירי יומהולדת*

 

 

 

עקבות

 

 

ציפור לטאה  וכלב

עקבותיהם משורטטים בחול 

ככתב חרטומים

אבל אני מפענח בנקל

"היינו כאן"

היתה לנו הוויה

היינו בהוויתנו

היה לנו כאן

והוא כאן

כתבנו

כתבנו בבלי דעת

הולכים וכותבים

ורוח הערב ימחק

מצטרף לכותבים

כתבתי כף רגל

בכף רגל יחפה

זהו ריקוד הפסיעה

הנמחית

האחרונה

אך דבר גם נולד –

פסיעה מהוססת

של שפירית חדשה על עלה לוטוס

לא על מדפי הספריה

לא בחללי המוזאון –

בשדה של הממשי.

 

יומהולדת

 

 

 

בבוקר יומהולדתי

ה- 63

אני מתבונן בקיר

ואומר

עוד מעט

כמה מעט  ?

יעלם

והמבט יוצר הקיר

יעלם עמו

אבל לפני כן

סוף

סוף

אצליח להיוולד

אל רגע של הווה טהור

 

הנה באתי בשערי הרגע

ואריות ודרקונים

מקבילים את פני.

 

 

 

 

חיוך

 

 

ראשה של הגברת הזאת

הנצח יכול היה בלעדיו

אך הוא נותר בשיש

וחיוכה המטופש והוורדרד

הפרטי והמקרי

רודף אותי

גם בפני השיש של נערים

שמתו מזמן

 

הפרטי והמקרי

בבוקר יום  הולדתי

הם מחט הננעצת בעין

והצניעות ממני והלאה.

 

 

 

 

פסל המשורר

 

 

מתחרה במוצגי הפרגמון

אני פסלו של משורר

כשהוא כותב שיר

על ספסל מאבן

אך כיצד תונצח

כף רגלי הכואבת

המתריעה על יבלת עתידית

מנדודיה במוזיאוני ברלין

משיטוטיה בגרדומים ובאזכרות

כיצד תונצח האמנזיה

בה מתבצר מוחי

המסתיר מעצמו את מוחו.

           

 

 

 

 

               *

 

 

בחדר בו ניצבים

נערי שיש  מדויקי שרירים

אני שוכח את מוזיאון החורים השחורים

ופורצים ממני שירים

כשיש נוזלי לבן-שקוף

אך מהו מושא תשוקתי ?

הנצח

המוות

העלומים

היופי

האבן

האלם

החור

האמנות ?

כולם  ?

ובחור תל אביבי אחד

שכבר מזמן איננו

מי שהיה.

 

 

 

 

 

 

 

אפלטון

 

 

אפלטון עצום עיניים

מבקש לסגת מאכזבת החיקויים

אל האידאות הטהורות

אך אפילו עלם שיש  

לא יתגלה היום בדמיונו –

בין החיקוי לבין האידיאה

יש בור ריק

שאבחנות חדות מסתירות בערפל.

 

 

 

 

ונוס

 

 

אף שיופי רב

הוענק לה בנדיבות אין קץ

זעף קל מנצנץ באישוניה

ובוז חורך את שפתיה –

מלכת התשוקה

מטבעה אף היא משתוקקת

ואיזו חרפה –

מקצווי העולם כולו

צליינים רבים

רואים אותה בקלונה

בתסכול תשוקתה.

 

 

 

 

 

*כולם הגיחו במוחי מוזיאון הפרגמון שבברלין

 שם ביליתי את בוקר יומהולדתי באפריל 2009

© כל הזכויות שמורות למרדכי גלדמן