התחבר
בננות - בלוגים / / שירי תמי ר 4
קרא

  • מרדכי גלדמן

    מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי. ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ). ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007). מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ". שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית. פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010). ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998). אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007 הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005. הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).

שירי תמי ר 4

מתוך "שירי תמיר" של דניאל כסיף (הקיבוץ המאוחד 2007)

מַתָּנָה

 

 מַתְּנַת יוֹםַ הַהֻלֶּדֶת שקָנִיתָ

אוֹמֶרֶת אֶת שֶׁלֹּא נֶאֱמַר:

כְּלִי מִזְּכוּכִית דַּקָּה

שֶׁחָרְטוּ בּוֹ תַּחֲרָה לְבָנָה

וְהוּא מְכָל עָגֹל לְנֵר 

פֵּרוּשׁוֹ כִּי תְּקַיֵּם אֶת נַפְשִׁי

בְּנַפְשְׁךָ הָעֲדִינָה, הַשַּׁבְרִירִית

וְכִי תִּקְוָה בְּךָ

שֶׁאֶשְׁמֹר אֶת נֵר נַפְשְׁךָ

 בִּצְלִילוּת נַפְשִׁי

וְאִלּוּ שָׁלוֹשׁ הַמַּחְבָּרוֹת

נוֹעֲדוּ לְהָכִיל אֶת דִּבּוּרָהּ שֶׁל נַפְשִׁי

אֶת שִׁירֵי נַפְשִׁי

אֶת שִׁירֵי אַהֲבָתֵנוּ

שֶׁכְּבָר הִתְחַלְתִּי לְכוֹתְבָם בַּחֲשַׁאי

 

אֲשֶׁר לַגּוּף – לְגוּפְךָ, לְגוּפִי, לְגוּפֵנוּ

בּוֹא וְנַנִּיחַ לְזֶה, אַתָּה אוֹמֵר,

לְפָחוֹת לְפִי שָׁעָה.

 

 

 

חֲצִיצָה

 

אַף שֶׁאַתָּה רָאוּי לְאַהֲדָה

בִּגְלַל כַּמָּה וְכַמָּה סְגֻלּוֹת

אֶפְשָׁר שֶׁסַּעֲרַת הָאַהֲבָה בָּהּ נֶאֱחַזְתִּי

אֵינָהּ אֶלָּא חֲצִיצָה –

גּוּפְךָ הַדַּק וְהֶעָדִין

נַפְשְׁךָ הָרוֹטֶטֶת כִּצְבִי רָהוּי

מַסְתִּירִים מִפָּנַי אֶת הַדְּמוּת הַקּוֹדֶרֶת

הַנּוֹדֶדֶת בָּאֹפֶק הַמַּחְשִׁיךְ

וּבְיָדָהּ מַגַּל מְמֹרָט, נוֹגֵהַּ

כְּסַהַר בְּתוּלִי.

 

 

 

 

 

 

10 תגובות

  1. איציק אביב
    5 בדצמבר 2007 ב 10:59

    עדין עדין, רגיש רגיש.

    הגב
  2. שלי חן
    5 בדצמבר 2007 ב 15:54

    כמו שאבא של לי עברון אמר לה (אני אומרת לך שהיא מרשה לי להשתמש) שבין שני אנשים נוצרת ישות שלישית, השיר שלך עוסק בזה והמתנה היא לצורך העניין הגוף של הישות, בעיני, כמובן, בעיני. היה עוד תמיר אחד שאהבתי בין התמירים, את תמיר הסקסי, I PREEFER NOT TO – האצילי (למרות שבחזרה הזאת הזכיר לי סיפור של ג"ורג" פרק), עם הגסויות, בגלל המיניות, אז אני מגיבה למיניות כמו שילדים בני שלוש מגיבים למילים חרא ופיפי, אז מה?

    הגב
    • מרדכי גלדמן
      5 בדצמבר 2007 ב 16:34

      שלי. עניין הישות השלישית נכון בעיני. מי שעשה לשלישי הזה תאורטיזציה בפסיכואנליזה הוא תומס אוגדן ששניים מספריו תורגמו לעברית.
      הוא כותב על השלישי הנוצר בין המטפל למטופל.אבל אולי צריך לדבר על ארבעה. צילו של האהוב בעיני האוהב. וצילו של האוהב בעיני האהוב. נראה מה יחשוב כסיף.

      הגב
    • קרעכצ
      5 בדצמבר 2007 ב 17:57

      ז"ורז" פרק?
      נסי מלוויל, יותר עדיף

      הגב
  3. שירה ארד
    5 בדצמבר 2007 ב 18:06

    חציצה – מתפרש לי כהתאהבות בהתאהבות. הנגע הקשה ביותר של האהבה. הסערה שמסתירה את הנוף.
    זה כתוב מאוד יפה.

    הגב
    • מרדכי גלדמן
      5 בדצמבר 2007 ב 19:23

      כן.משהו כמו התאהבות בהתאהבות. הספר מפרט גורמי רקע רבים שיצרו את ההתאהבות המטורפת הזאת והם מתגלים בהדרגה.

      הגב
  4. אסתי ג. חיים
    5 בדצמבר 2007 ב 23:49

    שירה עדינה ונוגעת בנימי הנפש. הרי רק השירה או האהבה מרחיקה מעט את ההוא עם קלשון-חרמש הירח ביד.

    הגב

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*

CAPTCHA Image

*

© כל הזכויות שמורות למרדכי גלדמן