התאהבותו*
הוּא הִתְאַהֵב בְּכָל מְאוֹדוֹ
אֲבָל הַאִם אָהַב
הַאִם אָהַב אוֹתָהּ
הַאִם גּוּפָהּ הַזּוֹהֵר, הַנַּעֲרִי מַשֶּׁהוּ, הַנִּיחוֹחִי
הָיָה הִיא
אוֹ תּוֹצָר מִקְרִי שֶׁל קוֹד גֶּנֶטִי
כְּאוֹרְכִידֵאָה אוֹ פְלָמִינְגּוֹ
אַךְ אֶפְשָׁר שֶׁתְּנוּעַת גּוּפָה
הַסְּגִירָה אוֹ הִצְהִירָה אֶת נַפְשָׁהּ
יוֹתֵר מֵהַגּוּף עַצְמוֹ
הִיא נִסְתְּרָה, אוֹ בְּעֶצֶם נִגְלְתָה,
בַּתְּנוּעָה
לֹא בְּמַגַּע אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בְּגוּפוֹ, בְּפָנָיו
כִּי אִם בְּאֹפֶן תְּנוּעָתָהּ אֶל גּוּפוֹ
עַל פְּנֵי עוֹרוֹ, עַל עַפְעַפָּיו, עַל בִּטְנוֹ
עַל הָאֵבֶר הַפּוֹעֵם
כַּאֲשֶׁר דִּמְיֵן אוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ
בְּלִי לְהִתְנַתֵּק מֵרֹב מְאַפְיְנֶיהָ
אַךְ בְּהִתְיַחֲסוּת שְׁרִירוּתִית לְמַדַּי
לַנְּתוּנִים שֶׁהִזְדַּמְּנוּ
וְדִמּוּיָהּ לֹא הִסְתִּיר אוֹ סָתַר
כִּי לֹא מְעַט מִתְּכוּנוֹתֶיהָ
עֻבְּדוּ בְּדִמּוּיָהּ, אִם גַּם לְפִי צְרָכָיו –
אַהֲבָתוֹ הָיְתָה דְּחוּפָה וְתוֹבְעָנִית
וְעַל כֵּן אָחַז בְּמַה שֶּׁהִזְדַּמֵּן
לַמְרוֹת נְטִיָּתוֹ לְמִיּוּן קַפְּדָנִי
מֵעֵבֶר לַסַּפְקָנוּת הַטּוֹרְדָנִית
בְּכָל תּוֹפְעוֹתֶיהָ
בְּכָל צוּרוֹתֶיהָ
אֲפִלּוּ בְּפִטְפּוּטֶיהָ
הָיוּ גִּלּוּיִים שֶׁנָּבְעוּ מִנַּפְשָׁהּ
כְּנִיצוֹצוֹת הַסְּמוּיִים בִּקְלִפּוֹת
אֲבָל נָפְשָׁה הָעֲמֻקָּה בְּיוֹתֵר
תָּמִיד נֶעֶדְרָה
כִּי הָיְתָה מִטִּבְעָהּ סוּג שֶׁל הֶעְדֵּר
חֲלָלוֹ שֶׁל כַּד שְׁחֹר
נְקֻדַּת רֵיקוֹת
מִמֶּנָּה יָכְלָה לְהִוָּצֵר עוֹד וְעוֹד
וְעַל זֶה אִי אֶפְשָׁר כַּמּוּבָן
לְהָנִיחַ אֶת הָרֹאשׁ
כְּדֵי לָנוּחַ מְעַט
אַף שֶׁרַק עַל זֶה, בְּעֶצֶם,
רָאוּי לְהָנִיחַ אֶת הָרֹאשׁ
לֹא עַל צוּרָתָהּ
אֶלָּא עַל חֹסֶר הַצּוּרָה הַחֲמַקְמַק
הַיּוֹצֵר עוֹד וְעוֹד
אֶת רִגְעֵי הַקִּרְבָה
בָּהֶם אֶרֶץ וְשָׁמַיִם מִתְחַבְּרִים
כְּשֶׁנִּגְלָה הָעַמּוּד הַתִּיכוֹן.
* התפרסם בשעתו ב"מאזניים"
הבית האחרון כל כך נגע לי ללב. "לא על צורתה ,אלא על חוסר הצורה החמקמק" יפה. תודה לך.
שיר, כמו אותה אהבה, דחוף ותובעני
מצאה חן בעיני מאוד הזרימה של השיר,
ואהבתי במיוחד את 2 השורות:
וְעַל כֵּן אָחַז בְּמַה שֶּׁהִזְדַּמֵּן
לַמְרוֹת נְטִיָּתוֹ לְמִיּוּן קַפְּדָנִי
כל הכבוד, פשוט הסתכלות מדהימה לפרטי פרטים. נגיעה בכל פרטי המציאות הנוכחים. נסיון נגיעה אחיזה ( במופרד) גם במציאות שמבעד למסך העצמי ובזה המתנועע בגוף שממול.
אהבתי מאד את : תָּמִיד נֶעֶדְרָה
כִּי הָיְתָה מִטִּבְעָהּ סוּג שֶׁל הֶעְדֵּר
חֲלָלוֹ שֶׁל כַּד שְׁחֹר
נְקֻדַּת רֵיקוֹת
מִמֶּנָּה יָכְלָה לְהִוָּצֵר עוֹד וְעוֹד
במילים מדוייקות העברת את החומק מדיוק.
עיני ההתבוננות שלך הבאים לביטוי בשיר, הן העולם.
לא יודעת מה קורה לי היום… לא מבינה
האם אהב אותה?
הרי זה מה שחשוב… יש לשיר כיוון, התחלה, מהלך וסוף!
מידי הרבה מילים, אולי אני לא טובה במפה שלך,
בטח יש סימני דרך שחומקים לי.
להתראות טובה.
שיר מורכב צריך להתעמק ,לא מספיקה קריאה חפוזה,עולם ומלואו בסיפור אהבה אחד כמו שכתב זורי בדרך אחרת.
מירי יקרה
כבר היה לנו פעם דיון, על שיר קצר, לעומת השתפכות, אני מבינה מה את אומרת…
לוקחת לתשומת ליבי… באהבה
להתראות טובה
דוגמא מעולה לשיר שכמה שלא נקרא בו, תמיד נמצא בו עוד. אינטליגנטי, עמוס ומרתק.
אהבתי למרות שאני כלל לא בטוחה שבאמת אפשר להניח את הראש על היעדר הצורה. אולי כדי לנוח מעט. כדי ללכת ולחזור ולקום ולנוח שוב ושוב, דרוש לדעתי יותר מזה.
כן, זה מקיף את כל מה שדיברנו עליו.
וזה גם יפה. בייחוד אני מאוד אוהבת את הבית הראשון. הוא שובר לב.
יעל. התגובה שלך גרמה לי התרגשות. ראית את כוונתי , את השיר, את השיר כתגובה לכל הדיון – וזה כבר גובל בלראות אותי.
אם עוד מותר לי להגיב בבלוג שלך, הייתי רוצה לומר זהו שיר יפהפה ברגישותו בעדינותו בדיוק שלו ובמקוריות שלו.
אני שמח שאהבת את השיר.