נ"ב
רֶצַח שֵׁנִי בְּתוֹךְ חֹדֶשׁ –
מַר נִסִּים בָּאשִׁי
אֲשֶׁר רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל שְׁמוֹ
מְבַשְּׂרִים רַעְיוֹן אַחֲרוֹן בְּמִכְתָּב
נִמְצָא מֵת בִּשְׁכוּנָתֵנוּ
בְּחַנְיוֹן שֶׁבִּרְחוֹב קָטָן וּצְדָדִי
נ"ב הָיָה גֶּבֶר גָּבוֹהַּ, נָאֶה וְכֵהֶה
שֶׁמַּבָּטוֹ כָּבוּי וְיוֹקֵד כְּאֶחָד
כְּמַבָּטָם שֶׁל סוֹטִים בַּסֵּתֶר
וְעִסּוּקוֹ הַסּוֹדִי הָיָה יָדוּעַ לַכֹּל –
סַחַר בְּדוֹלָרִים וְהַלְוָאוֹת
מוֹשִׁיעָם שֶׁל הַמַּעֲלִימִים וְהַמִּסְתַּבְּכִים
עַד זִקְנָה הָיָה מַמְשִׁיךְ בְּכָךְ
אִלְמָלֵא רָצַח אוֹתוֹ עֲרָבִי בַּעַל מִכְבָּסָה
שֶׁהֶעֱדִיף לְחַסֵּל אֶת הַמַּלְוֶה
מֵאֲשֶׁר לְסַלֵּק אֶת חוֹבוֹ
נ"ב הִתְגַּלָּה מֵת וְכָפוּת בַּעֲגָלָה
(עֶגְלַת יְלָדִים, אוֹ עֶגְלַת קוֹ-אוֹפּ)
כִּי הָרוֹצֵחַ קִפֵּל אֶת נִרְצָחוֹ
כַּחֲבִילַת כְּבָסִים מְגֹהָצִים
אַךְ אֶת הַכֶּתֶם שֶׁיָּצְרָה סַכִּינוֹ
שׁוּם מִכְבָּסָה לֹא תְּכַבֵּס
צֵא וּרְאֵה –
אָדָם מַעֲבִיר אֶת יָמָיו בִּכְבִיסַת כְּתָמֵינוּ
כַּהֲכָנָה לְכֶתֶם שֶׁלֹּא יְסֻלַּק
יֵשׁ מַצָּב אֵין מַצָּב
הָעֲרָבִי מֵהַסִּפּוּר הַיְּהוּדִי
שֶׁהִפְלִיל אֶת עַצְמוֹ בִּתְמִימוּת
יַמְשִׁיךְ אֶת עֲלִילָתוֹ בַּכֶּלֶא
וְסוֹפוֹ לַהֲפֹךְ לְכוֹבֶסֶת
כְּשֶׁיֹּאכַל בַּתַּחַת בְּעַל כָּרְחוֹ
זַיִן שֶׁל עֲבַרְיָנִים יְהוּדִים
בְּאַחַת הָפְכָה שְׁכוּנָתֵנוּ
הַיְדוּעָה כִּשְׁקֵטָה וּנְקִיָּה
לִשְׁכוּנָה אַלִּימָה וַהֲרַת פֻּרְעָנוּת
הִנֵּה, מִסְתַּבֵּר, רוֹצֵחַ אוֹ נִרְצַח
נִסְתָּרִים בְּכָל בַּיִת
וַאֲנִי עַצְמִי – רוֹצֵחַ עֲתִידִי, נִרְצָח עֲתִידִי, אוֹ שְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד
אָדָם שֶׁכִּשְׁרוֹנוֹ לִטְרָגֶדְיָה מֻמַּשׁ רַק בְּחֶלְקוֹ
וּמַהִי שְׁכֶנְתִּי אֶסְתֵּר
שֶׁאִחֲלָה לְבַעֲלָהּ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ
בִּצְרִיחוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ הַשְּׁכֵנִים כֻּלָּם
"הַלְוַאי שֶׁתָּמוּת כְּבָר"?
מֵאָז מוֹתוֹ הִיא צוֹעֶקֶת יוֹם-יוֹם, כָּל הַיּוֹם
יַעֲקֹב, יַעֲקֹב
כְּאִלּוּ הִסְתַּתֵּר בַּבַּיִת
מֵאֲחוֹרֵי וִילוֹן וְלֹא בְּחוֹלוֹן
הלכתי שנים לצדך, כרך א' , הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, 2010, ע' 228-229 .