בננות - בלוגים / / כשמסך שחור עולה על הבמה
גלית וסקר
  • גלית וסקר

    נולדה בשנת תשמ"א בדימונה וגדלה בראש העין. בימי ילדותה ובשנות נעוריה ניגנה על גיטרה בס בתזמורת כלי הפריטה הישראלית. לאחר שירות צבאי ביחידת דובר צה"ל החלה ללמוד תקשורת ומוסיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בעת הזו החלה גם בכתיבת שירה. שיריה פורסמו ב- Ynet, בכתבי העת: "משיב הרוח", "כתם" "מטען", ו"זוטא",במגזין "אתגר", באנתולוגיית השירה: "אדומה" בשירון מהפכת האוהלים ובכתבי עת נוספים. לצד ניהול עסק לאימון אישי להצלחה בלימודים גלית משקיעה את זמנה גם בנגינה, בכתיבה ובהלחנת מוסיקה.

כשמסך שחור עולה על הבמה

 

כשמסך שחור יורד על הבמה  / גלית וסקר                         

 

כְּשֶׁמָּסָךְ שָׁחֹר יוֹרֵד עַל הַבָּמָה

הַהַצָּגָה שֶׁלָּךְ נִגְמֶרֶת 
וּבָרֹאשׁ מַתְחִיל הַסֶּרֶט.

בְּמַצָּב מִלְחָמָה הַצְּדָדִים הַנֶּאֱבָקִים הֵם אֲנִי מוּל עַצְמִי.

בָּעֹרֶף קְרָב הַתָּשָׁה שֶׁל מַחְשָׁבוֹת וּבָחֲזִית נֶאֱסָפִים וּבָאִים 
מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם 
אוֹיְבֵי נֶצַח. 

 

רִאשׁוֹנָה בַּמַּעֲרָכָה מַגִּיעָה הַקִּנְאָה.

מְרִירָה, סַרְקָסְטִית וְחַדָּה כְּתַעַר, פּוֹשֶׁטֶת גְּלִימָה אֲדֻמָּה כְּאֵשׁ,

מַצִּיבָה שְׁתֵּי רַגְלַיִם אֵיתָנוֹת עַל אֲדָמָה לוֹהֵטֵת.

 

בְּהֶבְזֵק שֶׁל בָּרָק מוֹפִיעָה מִמּוּלָה הַשִּׂנְאָה.

יְרִיבָה עַקְשָׁנִית, שְׁחוֹרָה כְּמוֹ הָאֹפֶל וְקַטְלָנִית כְּמוֹ מַלְאָךְ הַמָּוֶת בְּעַצְמוֹ.

הִיא מְעִיפָה עַיִן מַבְרִיקָה מִזַּעַם לְעֶבְרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַאֲבַדוֹן: הַפַּחַד.

חָשׁוּךְ, מְסֻכָּן וְאֵימְתָנִי לְהַחֲרִיד, הַפַּחַד אֵינֶנּוּ פּוֹחֵד מֵעַצְמוֹ.

הוּא רַק מִתְעַצֵּם וּמִתְגַּבֵּר מֵחֲרָדוֹת וְחֲשָׁשׁוֹת וּמַרְעִיד אֶת הָאָרֶץ בִּצְחוֹק רוֹעֵם. מְאחוֹרַיו מְקִימָה זְעָקָה מַחֲרִישַׁת אזְנַיִם, בַּת הָאַלְמָוֶת, לִילִית הַבְּדִידוּת

בְּמִלְחָמָה אֲמִתִּית, לַבְּדִידוּת בְּנֵי בְּרִית רְשָׁעִים וּמְצַחְקְקִים.

כגמדים הַדּוֹקְרִים בְּקִלְשוֹנִים אֶת רַגְלָיו שֶׁל הַלּוֹחֵם הַעִוֵר.

….וְהֶהָמוֹן הַמְּשוּלְהַב מְחַרְחֵר רִיב וּמְבַקֵּשׁ מָוֶת.

 

בְּרוּחַ סְעָרָה יוֹרֶדֶת מֵהַשָּׁמַיִם הָאֵימָה

וּמִהַשְאוֹל עוֹלֶה בִּמְהִירוּת מְסַחְרֶרֶת הַיֵּאוּש.

חֲזָקִים הֵם וּשְֹׁוֵי כֹּחוֹת, מִתְבּוֹלְלִים בְּמָחוֹל מְטוֹרָף עַל אַדְמַת הַמִּדְבָּר הַחָרוּכָה.

דָּם וְאֵשׁ וְתִמְרוֹת עָשָׁן יְקַבְּלוּ אֶת פְּנֵי רוּחוֹת הָרְפָאִים
הַשּׁוֹרְקוֹת מִכִּוּוּן הַיָּם וְאֵלּוּ מְבַשְּׂרוֹת אֶת בּוֹאוּ שֶׁל אָדוֹן הַכִּילָיוֹן-הָעֶצֶב, 
הַמּוֹשֵׁל בִּמְחוֹזוֹת הַמַּעֲרָב.

בִּנְשִיפָה חֲזָקָה הַמַּקְפִּיאָה אֶת הָאָרֶץ, 
הָעֶצֶב מַטִּיל דִּמְמַת פֶּתַע הַמּוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ
רָחַש שֶׁל קֶרַח נִסְדַּק.

וְעִם בֹּא הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַמְּבַשֶּׂרֶת אֶת מוֹתָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ, 
פָּקְדָה אֶת הָאָרֶץ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה.

…וַיִבְעֲרוּ הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים, וַיִבְשוּ הַנְּחַלִים, וַיִבְקְעוּ הַגֵּיאַיוֹת.

 

 רַק קוֹל דָּמִים חֲרִישִׁי עוֹלֶה מִן הָאֲדָמָה, זְעָקָה אנוּשָה וְאֵין מוֹשִׁיעַ.

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגלית וסקר