גלית וסקר
נולדה בשנת תשמ"א בדימונה וגדלה בראש העין.
בימי ילדותה ובשנות נעוריה ניגנה על גיטרה בס בתזמורת כלי הפריטה הישראלית.
לאחר שירות צבאי ביחידת דובר צה"ל החלה ללמוד תקשורת ומוסיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
בעת הזו החלה גם בכתיבת שירה. שיריה פורסמו ב- Ynet, בכתבי העת: "משיב הרוח", "כתם" "מטען", ו"זוטא",במגזין "אתגר", באנתולוגיית השירה: "אדומה" בשירון מהפכת האוהלים ובכתבי עת נוספים.
לצד ניהול עסק לאימון אישי להצלחה בלימודים גלית משקיעה את זמנה גם בנגינה, בכתיבה ובהלחנת מוסיקה.
גלית וסקר משוררת מוסיקה
יפה, נשמע כמעט כמו פוסט מורטום
תודה אורה
קצר וחזק, גלית. כל הפוסט-שמוסט הזה הוא בסך הכול ביטוי של דקאדנס [ופרנסה לא רעה לעוסקים בו]. השיר שלך הוא מעבר לזה, ולכן אוהב אותו. הלוואי על כולנו – לצאת מהפוסט הזה של השבר הרוחני ולהגיע שוב אל מקורות החיים והיצירה השורשיים. עודד
עודד,
רב תודות
רק עכשיו שמתי לב למשמעות המילה פוסט ונסגרו לי מעגלי התובנה לאחר תגובתה של אורה. כשהעליתי את הפוסט הזה הוא עלה ללא תוכן השיר. פוסט ריק. קיבלתי תגובה משירה: "זהו"?
אח"כ העליתי מחדש עם השיר.
כמה נאה לקבל משמעויות חדשות. ואכן. זהו סוג של פוסט.
תודה, שמחה שאהבת את השיר
שבת שלום
גלית
לא הצלחתי להבין את השיר, לצערי.
למרות שממש התאמצתי. סליחה על הבורות. אבל לומדים משהו חדש כל יום.:)
אשמח לכמה פרשנויות.
שירי,
הוא סינן אותי וידעתי שהוא יסנן כי אני סובלת מחרדת נטישה
הבנתי אותך…
מוכר.
תודה.