בננות - בלוגים / / במקום הנמוך בעולם
גלית וסקר
  • גלית וסקר

    נולדה בשנת תשמ"א בדימונה וגדלה בראש העין. בימי ילדותה ובשנות נעוריה ניגנה על גיטרה בס בתזמורת כלי הפריטה הישראלית. לאחר שירות צבאי ביחידת דובר צה"ל החלה ללמוד תקשורת ומוסיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בעת הזו החלה גם בכתיבת שירה. שיריה פורסמו ב- Ynet, בכתבי העת: "משיב הרוח", "כתם" "מטען", ו"זוטא",במגזין "אתגר", באנתולוגיית השירה: "אדומה" בשירון מהפכת האוהלים ובכתבי עת נוספים. לצד ניהול עסק לאימון אישי להצלחה בלימודים גלית משקיעה את זמנה גם בנגינה, בכתיבה ובהלחנת מוסיקה.

במקום הנמוך בעולם

 

במקום הנמוך בעולם/ גלית וסקר

 
בִּשְנַת שְמוֹנֶה וְשִבְעִים בַּמֵּאָה הַעֶשְרִים

נִכְנַס אֲבִי בְּשַעֲרֵי יַם הַמָּוֶת

מִפְעֲלֵי-הַמֶלַח, קִוָּה כִּי מִפֹּה

יָבִיא לֶחֶם בְּזֵעַת אַפּוֹ

 

כָּל הַפּוֹעֲלִים שְחוֹרִים הֵמָּה

הֲגַם בֵּינֵיהֶם תִּשְׂרוֹר אֵיפָה וְאֵיפָה?

 

וְהָרוּח?

נוֹשֵב מִמִּזְרָח, כְּרוּחָם

כֻּלָּם מִדִימוֹנָה… כֻּלָּם מִיְרוֹחָם

 

אוּלָם…

בַּמִּפְעָל…

יֵש אוּלָם…

וּמִשְּנֵי עֶבְרֵי פַּס הַיִּצּוּר

עוֹמְדִים בְּנֵי אָדָם

בְּנֵי שְׁנֵי זַנִּים

אוּלָם…

 

אֵין הַדָּבָר נִכַּר בְּסוּג הַדָּם

נִכַּר הוּא בּעִקָּר בְּמַעֲמַ…דָּם

 

עוֹבְדֵי הִמִּפְעָל סְבִיב שֻלְחַן מְסֻבִּין

וַיִּהְיוּ בְּעֵינֵי עַצְמָם לִבְנֵי אֱלוֹהִים

וּמִגּוֹבַהּ הָרֵי סְדוֹם יִשְּאוּ מַבָּטָם

אֶל כְּפִיפוּת קוֹמָתָם

שֶל עוֹבְדֵי הַקַּבְּלָן

 

וְאִם לִפְקד אֶת חֲדַר הָאכֶל,

יְבַקֵּש לוֹ אָבִי, הַאִיש הַפָּשׁוּט

אֲזַי יְשַלֵּם נָא עֲשֶׂרֶת מוֹנִים

עַל תְּלוּשׁ מָזוֹן הַמַקְנֶה לוֹ הַזְכוּת

 

וַתָּבוֹא אִמִּי וּבְתִיקוֹ הִנִיחָה

כּי אָבִי יאכַל, כָּךְ הֵנִיחָה

בֱּקוּפְסָאֹרֶז אָרוּז גַּם לֶחֶם, וּמִיצצצ

(קוֹלָה) קַיִץ בִּסְדוֹם הַאֹכֶל הֶחְ-

 

לְמִי לְמִי יוֹתֵר כָּבוֹד?

לְעוֹבְדֵי מִפְעָל

אוֹ לְעוֹבְדֵי קַבְּלָן

וְהַיַּחַס- כְּזַבְּלָן…

 

וַיִלְחֲשוּ הַפְּסָגוֹת עַל שִפְלוּת הַמַּבָּט

וַיָשִיבוּ הַגֵּיאָיוֹת עַל יְצִיאָה לְחֵרוּת

 

בִּשְנַת חָמֵש וּשְמוֹנִים לַמֵּאָה הַעֶשְרִים

יָצַא אָבִי אֶת שַׁעֲרֵי יַם הַמָּוֶת

אַחֲרֵי הֲפִיכַת סְדוֹם וּבְעֵרַת צְמִיגִים

לֹא יָסֵב רֹאשׁוֹ לְאָחוֹר

וְלֹא מֵחֶרְדַת נְצִיבוּת הַמֶּלַח

וְלֹא מִדְּמָעוֹת מְלוּחוֹת מִמַּיִם

הֶהָרִים הַגְבוֹהִים הָיוּ לוֹ לְעֵדִים

הֵם וְעֲדַת חֲבֵרִים וּוְעָדִים

כּי בְּזיעַת אַפּוֹ הֵשִיב לוֹ אֶת כְּבוֹדוֹ

עֲמִיתָיו לֹא הוֹתִירוּהוּ             לְבַדּוֹ

יִ נְ עַ ל

שַׁעֲרֵי

מִפְעָל. אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.  שְ  בִ  י  תָ  ה


 

 

4 תגובות

  1. גלית שלום וברוכה הבאה
    אני חושבת שקשה מאוד לקחת נושא סוציאלי שבדרך כלל נזעק במגאפונים בכיכרות ע"י עסקנים ולהפוך אותו למשהו אמיתי, מה-גם שהכל כבר נאמר.
    בכל זאת הצלחת באיזה סגנון אלתרמני-תנכ"י-פואמי לשחק עם השפה ולשחק עם המפעל וסדום ועמורה באופן מרשים במיוחד.
    גם יצאת מהשחור מול הלבנים ושירטטת תמונה יותר מורכבת ואולי אפילו יותר מייאשת.
    אני מתפללת שזו פעם אחרונה שמישהו יצטרך לשורר על הנושא הזה.
    ברכות לשובתים.

  2. מירי פליישר

    שיר חזק מאוד
    תופס ואינו מרפה

  3. כמו שכתבה מירי פליישר, שיר חזק. נהנתי לקרוא אותו.

  4. הי גלית, ברוכה הבאה. השיר ראוותני בכאבו.כציניות המתגוננת ביופיה מפני עוול חרוט בזיכרון. שמעתי/התוודעתי אליו לראשונה מפיך, בבמת אתגר בערב לכבוד " אדומה ". אני קורא אותו בפעם השנייה, כטקסט העומד בפני עצמו, אך אינו נפרד מצורת ההגשה, ונגינת המילים בה הגשת ועמדת מאחריו אז. אולי תצרפי לו גם קובץ אודיו… (:

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגלית וסקר