בננות - בלוגים / / שלוש אחיות
ננו שבתאי
  • ננו שבתאי

    משוררת, תסריטאית מחזאית ובמאית תיאטרון   ילידת 75', ירושלים. בוגרת "סמינר הקיבוצים" - משחק ובימוי. סיימה בהצטיינות לימודי תסריטאות בביה"ס סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה. כתבה את המחזה "להגיד מותר הכל" (2001) שהועלה באנסמבל התיאטרון העירוני הרצליה בבימויו של גדליה בסר.   בימוי – "קורבנות החובה" – מחזה מאת אז'ן יונסקו בהפקת הזירה הבין תחומית (2006). "שלוש אחיות של צ'כוב" (קברט תל אביבי, פסטיבל "קולה של המילה" 2005) מחזות נוספים שכתבה- "הרמוניה","זיכריני", "בובות" ו"שבר ג'ונסון". פרוזה-  (סיפורים קצרים, באסופה של סופרים שונים) "עושים את זה" - הוצאת "עם עובד". (עורכת-בתיה גור) (2002), "מעבר לסף - סיפורת ישראלית עכשוית" (עורכת-דנה אולמרט)- הוצאת הקיבוץ המאוחד (2003). מלגות ופרסים -1999 - מלגת הצטיינות בבימוי תיאטרון. (הוענקה ע"י גב' אופירה הניג). 2001 - מלגת קרן ברין (קולנוע וטלויזיה). פרסומי שירה ופרוזה – כתב העת "שבו", עיתון 77, מוסף תרבות וספרות – הארץ. 2005 – זוכת פרס אקו"ם ליצירת ביכורים על ספר השירים "ילדת הברזל". ספר השירים "ילדת הברזל" ראה אור בהוצאת "ידיעות אחרונות" (2005).   עובדת כלקטורית ועורכת ספרות בהוצאת "ידיעות אחרונות".

שלוש אחיות

שלוש אחיות של צ"כוב /   עיבוד ובימוי – ננו שבתאי

קטע תיאטרלי שהוצג במסגרת פסטיבל "קולה של המילה", 2005

על העבודה –

אינטרפטציה מסוגננת וחופשית לקלאסיקות של שייקספיר וצ"כוב, המתמקדת באלמנטים קומיים הנוגעים לאופן שבו נהוג לשחק ולביים "קלאסיקה", ובכלל למקצוע המשחק בעידן שבו שולטות הטלנובלות. 

העבודה נעה בין קשת האפשרויות – ריאליזם, פאתוס מוגזם, דקלום ורובוטיות.

 

 

שלוש אחיות

אירינה – אני כבר ימים ולילות חולמת על אהבה…

אולגה – הרי אנשים מתחתנים לא מתוך אהבה אירינה, אלא רק כדי למלא את חובתם, אני על כל פנים חושבת כך, והייתי מתחתנת בלי אהבה 

אירינה – אני כבר מזמן חולמת על אהבה אבל הלב שלי הוא כמו פסנתר נעול והמפתח אבד

אולגה – גם עם זקן הייתי מתחתנת!

מאשה – (קמה) אחיותי היקרות, אני רוצה להתוודות, הנשמה שלי מתענה, אני אוהבת, אוהבת, אוהבת את האיש הזה, נו, כן, אז מה, אני אוהבת את וירשינין!

(אירינה ואולגה קמות)

אולגה- אני חיכיתי, נעבור למוסקבה

מאשה – שם אפגוש את האיש האמיתי

אירינה – הנכון…

כולן ביחד- אני חלמתי עליו, אהבתי אותו, עכשיו אני יודעת, לעולם לעולם אנחנו לא ניסע למוסקבה, אני רואה שלא ניסע.

13 תגובות

  1. אוי ננו הרב-תחומית שלי, נינה טינה אנה, משוררת, מחזאית ובימאית; בנאדם.
    באהבה, יוסי

  2. ההצגה תעלה שוב?

    • זאת לא הצגה אלא יותר number, שנוצר במקור במופע קברט שעלה במסגרת של ביה"ס לעיצוב של רקפת לוי, משם הזמינו אותי להציג אותו באירועים שונים. כרגע אין באופק עוד אירוע כזה.

  3. זה נראה כל כך מסקרן שהטעימה כאן רק מחזקת את תחושת ההחמצה. יש סיכוי לשידור חוזר? דברים אחרים שאת עושה ויש בקרוב בתל אביב?

  4. אני מתה על השד האחד החשוף.

  5. ((((:
    במיוחד הפסנתר
    העיצוב מרהיב
    הזכרת לי עבודות של:
    http://www.aeroplastics.net/geerlinks_portfolio/portfolio/040906.html

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לננו שבתאי