ננו שבתאי משוררת, מחזאית, בימאית תיאטרון
בחור מקסים בא אליי. הוא אמר שהוא לא יודע מה הוא רוצה ממני, שהוא רוצה לא לרצות, ושבעצם הוא לא רוצה כלום.
אחרי כמה שעות הוא שאל אותי אם אני רוצה להיות חברה שלו.
רציתי ואמרתי לו שאני רוצה. סיכמנו שאנחנו חברים, וכל אחד אמר את התנאים שלו. הוא אמר שאני לא אגע בצבעים שלו, שלא אלבין את פניו בפני חבריו, ושלא אעיז לפגוע בו, כי אם אפגע בו, הוא לא יודע מה הוא יעשה לי.
מישהו אמר לי שהוא משוגע. בטח גם עליי אמרו את אותו הדבר. אמרנו שאנחנו אוהבים אחד את השני. כשהוא ראה אותי בפעם הראשונה הוא לא אמר מיד את השם שלי יחד עם שם המשפחה שלו, אבל אף אחת, אף פעם, לא הגיעה אליו כל כך קרוב. הוא אף פעם לא הרגיש ככה. וגם אני הרגשתי ככה.
הייתי מקסימה ובאתי אליו המון.
יום אחד, כשהרגשתי לא בטוחה, אמרתי לו שאני מרגישה לא בטוחה. הוא אמר שאני אסמוך עליו.
הוא אמר שאני סומכת עליו יותר ממה שאני יודעת, אז ניסיתי לסמוך.
אבל כבר לא הייתי כל כך שמחה.
הוא אמר שהגוף שלו לא שייך לאף אחד וגם לא לעצמו. והוא דיבר על דה קונסטרוקציה.
לא הבנתי בזה הרבה, וזה בכלל לא משך אותי, בגלל שגם אני פירקתי פעם כל הזמן, הכל, כל כך הרבה, עד כדי כך שכבר כמעט פירקתי את עצמי.
אבל מצד שני, דיברנו על תינוק. כשהיינו בחנות בגדים ומדדתי הוא אמר למוכרת שהוא מחכה ל"אישתי".
הוא קנה לי חליפת טרייניג אדומה של ערסים ואמר שניסע לאילת למלון של ערסים ושמחתי כל כך. שלחתי לו תמונה שלי במייל והוא שלח אותה לכל החברים שלו וגם למרצה אחד באוניברסיטה שהוא אהב והוא כתב This is my girlfriend.
טילפנתי אליו 18 פעם ביום. הוא אמר "מה יש לך?". אמרתי לו שאני אטלפן אליו גם 80 פעם ביום אם בא לי. אמרתי לו גם שאולי פחדתי שהוא חרמן ומתמזמז עם ירדנה הכוסית או משהו כזה.
"ירדנה הכוסית" הייתה בדיחה שלנו. הוא אמר: Come on, you know me better then this.
Do I?
הוא אמר שאנחנו נעבור ביחד דרך הכל. אז דיברנו.
דיברנו על נאמנות. ביגמיה מונוגמיה. מה זה? הוא לא מאמין בזה אבל הוא גם לא לא מאמין בזה.
הוא בא מבית דתי אבל הוא לא מאמין באלוהים. אני באה מבית לא דתי אבל אני רוצה להאמין במשהו.
כל אחד התעסק באמנות שלו. שכבנו ואהבנו והיינו מקסימים והלכנו לישון.
חלמתי שהוא מפנה לי עורף ושוכב עם מישהי אחרת. נהייתי חשדנית מאוד והתחלתי לחקור.
חקרתי וחקרתי עד שמצאתי. הוא התנער מההאשמות שלי ורק רצה להיפטר ממני. אבל הוא תמיד ענה לי לטלפון. זה עיקרון אצלו – לא לסנן. צעקתי ובכיתי. התחננתי אליו שיבוא אליי, שלפחות יסביר לי. הזכרתי לו את הדברים שהוא אמר לי אז, אבל הוא לא בא.
לקחתי קלונקס שלם ונרדמתי. חלמתי שהוא בלע דלי של סיד כדי שהקיבה שלו תיצבע בלבן וייצא לו קקה לבן.
שכבתי עם בחור אחד. נחמד. הבחור הנחמד ואני צחקנו המון. רציתי לבכות.
אחר כך הלכנו לישון. לקחתי את השמיכה השנייה. הוא חייך ואמר : מה זה? גדר ההפרדה?
קשה לי לישון עם מישהו. יותר קשה אפילו מלישון לבד.
לא רציתי לישון לבד ולא רציתי לישון עם הבחור הזה, הנחמד.
אהבתי באמת ובתמים את הבחור המקסים. ולא יכולתי לדמיין את עצמי עם מישהו אחר.
רציתי להיות רק איתו … In sickness and in health till death
אז התאבדתי.
***
הי נוני
כבר אז בפסטיבל מטולה הקסמת אותי והנה הספור הזה פשוט מרתק. נדדתי בין הדמיון למציאות, והתקשור המתוסבך בין הזוגות , זה סוג האהבות שאני באופן אישי הייתי מחפשת. רק ככה יש עניין בחיים. כל מה שבלתי אפשרי לקשור קשר אמיתי נמצא בקשר האהבה הזה
ננו אתך הסליחה שכתבתי נוני. אני מדפיסה לפעמים מהר ונמהרת ויוצאות לי טעויות דפוס. וכיון שיש בי נמהרות אני לא תמיד מגיהה
אמירה היקרה, תודה רבה, ואני סולחת על השגיאה 🙂
שפת האם שלי היא לא עברית אלא ערבית
אני לא רוצה להגיד לא הבנתי כי הבנתי,אבל אני לא יודע מה?הזכיר לי מאד הסיפור את קשלובסקי.אני גם כותב!!
אולי אני צריך לקרוא יותר ויותר את הסיפור.
מאד מעניין ומרגש..למרות שלא ממש הבנתי!
הי ננו
כמה כואב ככה אמיתי. האהבה אין מדווה לה, בטח לא אהבה רפויה.
זה מעניין שכאב כזה יכול להתחיל ממשהו שנראה כמו אי-מחויבות.
אהבתי כל כך.
תודה רבה לכולם!
הקטע כתוב מעולה והתוכן משכנע ומוכר.
אתם דפוקים בסכל אשכננזים שלא יודעים לרשום בסיגנונן של היוםם חח קופים תחחת אתם המיץ של הזבל , אהה אייך אני ? תעשו פוזה של מים וזרמו לי ממהחיייםםם , ה" מיסכנים
כתיבה מרתקת, מאוד אוהבת את הסיפור
סיפור מופלא ננו, דקונסטרוקציה יפה בתיאוריה – לא בחיים.
לגמרי…
🙂