ננו שבתאי משוררת, מחזאית, בימאית תיאטרון
בקייטנת המשוררים / ננו שבתאי (שיר שפורסם ב"הארץ")
אני רוצה להישאר לעולמים
בקייטנת המשוררים
*
אחד מהם אמר
שלפעמים מותר
*
מותר לנו להיות
(ביישניים, ביישניות)
מותר לנו להיות
(גם לגאים וגם לילדות)
*
יש לו פנים – כל כך יפות
(אי שם שברים)
אצלי יותר פצועים
האיברים הפנימיים –
הרגשות
(כי כל השאר זה השווצות)
*
אך גם עכשיו נדמה לעולמים
אף פעם לא היו לי
ידידים
*
אך יום אחד, אם נאמין
(בלי מין
בלי מין)
נשב על הגברים ועל החמורים
ונדבר ביציאת מצרים רוסיה או פולין
כל החורים וכל הארונות מהם יצאנו בחיים, כל המקומות;
אתה תגיד שההבדל בין הזנים
זניח
אז נצחק, אני אניף את המושכות, ואיזכר ב"ניחא" בזמנים
בהם עוד לא היו לי חברים
(טוב, אולי רק אנדריאה דבורקין).
** אנדריאה דבורקין היא פמיניסטית אמריקאית רדיקלית, לסבית, הידועה בזכות מאבקה בפורנוגרפיה, זנות, ואלימות גברים כלפי נשים. ספרה "משגל" יצא לאחרונה לאור בתרגום לעברית בהוצאת "בבל".
ננו, זה שיר מאוד יפה. עם כל הצד ההומוריסטי שקיים כאן (באמת חסר הומור בשירה שלנו), קצת ציני ומרוחק לדעתי, וכמובן הפמיניזם האידיאולוגי הפזור לכל אורכו של השיר – בסופו הוא חושף הרבה כנות, פגיעוּת וכאב. בכל אופן, אהבתי. את מאוד מוכשרת. רני.
תודה רבה רני. אין קשר לאידאולוגיה פמיניסטית או אחרת מהכתובים, אלא לדברים מהחיים ממש…ושוב תודה
שיר מלבב ובאמת מרגיש ממש מהחיים. מיהו המשורר המאוזכר בו?
אני רוצה להישאר לעולמים
בקייטנת המשוררים.
איזה יופי!
כי למשוררים מותר לדבר על הכול,
אבל רק מעטים מרשים לעצמם.
בקיטנת המשוררים אפשר לכאורה לצאת מהארון ולהסתתר בין המילים. החברותא בקיטנת המשוררים היא אשליה שכן הכתיבה היא מעשה בדידות מעין כמותו
חברותא נעימה . כמעט חברים. ובאמת לא משנה נשים גברים…
זה שיר שפורסם בהארץ
זה חייב להיות שיר עמוק, לא?
להכניס את המילה השווצות לשירה העברית זה להוציא לה את השוויץ,
אהבתי – מרגישים איך הכנות והקיווי מושכים זה את זה { וזה מגיע בסוף : אני אניף את המושכות} וגם בגודל הטקסט מתאים לתוכנו.המילים לקנקנם.
דרך אגב נעים מאוד, הגעתי דרך ההקדשה של יהודה ויזן בשירו :יכירו שמו בפרובינקה . והסתקרנתי לדעתhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3769646,00.html
כתבו – שמנה
כתבו – ביתו של המשורר, כתבו
כתבו – גועלית וחסרת כישרון, כתבו
ומחקת