כי אני זרע מאדים וכבש עקוד בשדות תעופה"

פעם כתבתי בספרי  הראשון:  "כי אני זרע מאדים, וכבש עקוד בשדות תעופה".

פעם רק הרגשתי את העולם בוויברציות.  היום נשזר לזה גם קצת חוט מחשבה, חוט שני דק.  הראש שלי חושב במושגים משונים על העולם.  כל הקליטה שלי את העולם היא מאוד מוזרה.  לפעמים קשה לי עם עצמי.  כולי שברים של קריסטל.

בכל אופן שדות תעופה הם מוקד הטרוף העולמי בעבורי.  שם יש קלגסים.  אנשי אס אס.  קצינים בדרגה  זין בלי זובי בדרך כלל. רק אשליה של כוח מחץ אימפוטנטי, שהופך למצב של עריצות.  בשדות תעופה עורצים אנשים.  צריך לשלם הרבה על חרות המסע לתוך העולם.  ומי שנוסע מנסה לגשר בתוך עצמו על מרחק היבשות שנמצא בין נפשותיו.  לחצות את גשרי עצמו.  צריך להזהר לא ליפול מגשר סן פרנסיסקו ולמות בקפיצה.   

קנדה הקפואה והדכאונית יש בה ג"נדרמיות נפשית שעוד העולם לא התעורר אליה.  אני הנמנית תמיד דעל ה"סכונדריס" מסתבר מהווה עבורם איזו סיבה לחיל ולרעדה.  למה נולדתי עירקית יא אללה.  חשבתי שכבר נפתר העניין הזה של מקום היוולדי.  הרי עיראק נכבשה.  תחת רגלי ז"נדרמים ומכונות יריה עלתה באש יחד עם זכרונותי שהפכו לאפר.  ובכל זאת זהותי הישראלית, אזרחותי הישראלית לא מכסה על מקום היוולדי.  בשדות התעופה של קנדה אני נמנית עם הסכונדריס.  צריך לבדוק אותי מאלף עד תו .  בינתים המון מתאבדים שיעיים בוודאי הצליחו לחמוק מתחת ידיהם של הפראנואידיים האלה.  תארו לכם אותי אשה רוטטת ושבירה , מהווה איום עולמי .  מעמידים אותי בפינה וצועקים לא לזוז.  חשבתי שאני במחנה ריכוז.  היהודי הנודד תמיד נשבה כנראה באיזה מחנה עויין.  ואני אומרת להם זה מפחיד אותי אני מפחדת.  מנסה להיות נחמדה אומרת אתם בינתיים מפסידים איזה מחבל קשוח.  אני נראית לכם מחבלת? והם אומרים את יכולה להבדיל מי הוא מי בין האנשים.  ואני עונה בטח שאני יכולה.  אני קורא בתווים בתנועות, בצבע שיוצא מתוך הנשמה.  רוצה להם להם אני מייד מבחינה שאתם רובוטים סתומים, חסרי השראה חסרי תנופה, נעולים בשדות תעופה בלי מעוף.  נוחתים על אדמת ראשכם הטרשית. יא אטרשים. אתם לא שומעים שאני בוכה?

יעני נסעתי לאחותי לסעוד אותה בשעת מצוקתה.  אחותי היא אזרחית קנדית.  אזרחותה לא נתנה לי מחסה.  נגד הטרור הנפשי של הפראנויה העולמית אתה עומד כעלה נידף.  אתה אשליה. אתה מאבד כל שורש שניסית להצמיח.  נשארת תלוש מעצמך.  מבוהל.  אין מילים לתאר את הפחד שלי מפני התעצמות הכוחנות המנתבת עצמה בשדות תעופה בידי ברגים חלודים.  אנשים קטנים קטנוניים חסרי חסד, חסרי חמלה, מבצעים תפקידם כמו נמלה.  חוק וסדר וכאוס עולמי.

כשאשוב אליכם יקירי, תהיה נחמתי בבלוג הזה כתנוק השרוי בעריסה. תמימה כביום היוולדי, אוהבת את ארצי מולדתי אשר ממנה ברחתי, אשוב אל אנשי ואכרות ברית עם מוצאי היהודי.