אמירה הס
  • אמירה הס

    האמת שהביוגרפיה שלי זה לא מה שהביוגרפיה שלי אומרת.  יש ביוגרפיה נשמתית שהיא בעבורה מיצגת את חיי. אבל: עליתי ארצה מבגדד ב-1951 עם הורי ואחי הצעיר ראובן. סיימתי בי"ס סליגסברג במגמה הלבורנטית.  צבא. נשואין. גרושים. שתי בנות 3 נכדים.  קורסים רבים ושונים ביניהם שנה או שנתיים באוניברסיטה למדתי ערבית. הופעתי בכמה הצגות בתאטרון הקהילתי בקיראון ובתאטרון החאן במונולוגים ודיאלוגים. בקיר און הייתי האמא של ורדהלה של חנוך לוין. ובחאן בלונש מחשמלית ושמה תשוקה ואחת המשוגעות משאיו.  מאוד אוהבת לשחק בתפקידי משוגעת. בילדותי הייתי בפינת הילד אצל נעמי צורי ואסתר סופר. ושרנו "דוד ירח בשמים לא עצם את העינים. כל הלילה לא ישן במקטרת מעשן.  אולי בגלל זה אחר כך יצא לי הספר וירח נוטף שגעון.  מי יודע? היו לי שתי תערוכות ציור. אחת בגלריה עמליה ארבל ואחת בירושלים בגלריה אנתיאה. היו שבחים על יצירתי בעכבר העיר.   האמת שאני מרגישה מפוספסת.  נגיעות על קצה המזלג בכמה שטחים ולא מצאתי למה אני בדיוק מתאימה או למה אני שואפת.  בזבוז שלם של חיים בלי עבודה של ממש ובלי משכורות. אף כי תקופה די ארוכה עבדתי בלשכת העתונות הממשלתית ולפני כן לפני נשואי הראשונים על חוזה של משרד החוץ במחלקה לשתוף בינלאומי.  מאז שכחתי מה זאת עבודה כי השירה גרפה אותי מהמציאות והלאה. הוצאתי 6 ספרי שירה. באקראי אספתי מאלפי שירי קבוצות שירים ופרסמתי. אני אדם מפוזר שלא יודע איך לנהוג במציאות הממשית. ואיך לכוונן עצמי שאובן בנהירות רבה יותר.  השירים שורפים אותי. לא מרפים ממני.  לפעמים קשה לי לעמוד במעמסה. לפעמים כמעט בקריסה נפשית. לפעמים בקריסות פיזיות.   עולמי צר צר מאוד אף כי פעם היה מאד רחב ושאף לדעת.   עם הזמן אני הולכת ומצטמצמת בתוך עצמי.  זה הגיל כנראה. וזה מציק.  הולכת ונעלמת אל תוך עצמי.  אני מרגישה שאני מפסידה את יפיים וחכמתם של האנשים.

רשימה

לאתר בננות שלום

אני אמירה בת סלימה.  אמירה הס שם נשואי.  נשואה ליקה עזרא הס. איש יפה ומופלא וטוב לב וצדיק.

אנחנו מזרח ומערב  שנקשר בקשר טבעות.

אספנו זה את זה והננו אסופים בתוך הבית.

 

אני גם כותבת באתר רשימות.  מרגישה שפספסתי את עצמי.  מרגישה שהייתי לא ברורה למספר אנשים

כי רוח הכתיבה לפעמים לוקחת אותי מעצמי, אל מקומות ששורפים אותי, ואני חוזרת משם כמעט מתה.

 

קוויתי באתר רשימות שאולי ארשם סוף סוף במרשם תושבים.  שסוף סוף ארגיש שמישהו בעולם הזה מקבל אותי.

אפשר לחשוב שלא קבלו אותי.  כולם קבלו אותי. אבל אני אני לא מקבלת את עצמי. 

אני בסכסוך מתמיד עם הווייתי.  בעצם התנהגותי אני קוראה לניצים עלי.

 

וסך הכל אני רוצה לחיות בשלווה.  באהבה.  אבל לפעמים אני בתוך התפת של החיפוש. רוצה מילה טובה, והופכת לאדם בלתי נסבל לעצמי.

 

יעל ישראל פנתה אלי שאכתוב בבלוג בננות. זמן רב רציתי להכנס לבלוג.  אבל אני פוחדת להכנס ברגל לא נכונה. בצורה לא נכונה. באיזה רגע שהמוח שלי נשרף בתוך השירים, שיוצאות ממני קליטות מדיומליות שהן לא בהכרח אני.  ואז שוב אין לי מפלט מפני עצמי ומפני המתקוממים נגדי. 

אף כי כנאמר רבות נאהבתי, אבל לא עמד לי כוחי להנתן ולהסחף באהבה.

 

אני האדם מתגונן תמיד.  מפחד תמיד.  מה אתחבא באתרים.  הרי שם אני רק נחשפת לתהו של עצמי.

בכל אופן אזרתי עוז. וגם אמרתי ליעל היקרה אכנס גם אכנס לתוך הבננה אמירה ושיראו את המוז ולפעמים המוזה.  ולפעמים את ריקותי.  ולפעמים את בערותי.  ואת נבערות התנהגותי.  והיום אני מנסה

להכנס לאתר בננות ואני מקווה שאדע איך עושים זאת באופן טכני.  בשבילי המדיה הזו של המחשב

זה מה זה פחד אלהים.  לוחצים על כפתור בצ"יק ומתחברים בצנטריפוגות. 

 

שמחה אני להכלל עם באי הבלוג.  מברכת את כולם בחג שמח.  ונהיה בעקבות חג הסוכות אושפיזין בסוכות שלכם  ואתם בסוכתי. 

 

5 תגובות

  1. פה יהיו שקדים, תמרים ורימונים, אמירתי.

  2. הי אמירה
    ברוכה תהיי בבואך ונעימה בשהותך.
    לכבוד הוא לנו להיות שכניך.
    מוזמנת להיכנס לבלוג שלי (תקישי על שמי בכותרת התגובה)

  3. לאמירה של הנשמה. מזל טוב!

    • מירי פליישר

      אמירתי
      חיכיתי לך זמן רב
      בינתיים ניסינו לרפד את הדרך בשושנים
      מקום של קבלה
      כמי שחוותה רק מעט ממה שאת חווית אני קוראת לחברי הבלוגייה הסירו תגובות לא נעימות מבלוגכם שמכוונים לאנשים אחרים . שהרי לנקות את חדרנו יש לנו אמצעים(עריכת הבלוג שלי-הפוסט המדובר-תגובות-רואים איזו תגובה צריכה להימחק-מוחקים). לפעמים נמחקות גם תגובות שלא רצינו למחוק אז העתיקו אותן לפני הפעולה הנ"ל

      • אמירה יקרה
        אני שמחה שאת כאן. מאד. והאופן שבו את מביעה את הפחדים שלך מרגש אותי. זה אמיץ נורא להביע פחד.

© כל הזכויות שמורות לאמירה הס