דפים משורר
פיליפ שולץ
אלוהי הבדידות
בֹּקֶר יוֹם רִאשׁוֹן קַר שֶׁל פֶבְּרוּאָר
וַאֲנִי אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה אֲנָשִׁים שֶׁמְּחַכִּים
שֶׁהַדְּלָתוֹת שֶׁל טויס אר אס יִפָּתְחוּ
בַּקַּנְיוֹן בַּקָּצֶה הַצְּפוֹנִי שֶׁל לונג איילנד.
בָּאנוּ לְפֹה בִּשְׁבִיל הַמִּשְׂחָק הָאֶלֶקְטְרוֹנִי מִיַּפָּן
שֶׁקָּשֶׁה כָּל כָּךְ לְהַשִּׂיג. בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר חִכִּיתִי
שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת כְּדֵי שֶׁחֲנוּת במנהטן
תְּאַכְזֵב אוֹתִי. הַיּוֹם הִגַּעְתִּי רִאשׁוֹן, צָרוּר
בְּשֵׁשׁ שְׁכָבוֹת, עָמַדְתִּי רוֹעֵד בְּאוֹר הַשַּׁחַר
וְקָרָאתִי אֶת הַתַּרְגּוּם הֶחָדָשׁ שֶׁל האיניאדה,
הֶחְבֵּאתִי אוֹתוֹ כְּשֶׁהִגִּיעוּ הָאֲחֵרִים, בּוֹטְשִׁים בְּמַגָּפַיִם
וּמְשַׁפְשְׁפִים יָדַיִם לְלֹא כְּפָפוֹת, מִתְבַּדְּחִים
עַל הַקְרָבַת הַשֵּׁנָה עֲבוּר יְלָדִים כְּפוּיֵי טוֹבָה. "הַבֵּן שֶׁלִּי
שָׁבַר שְׁתֵּי שִׁנַּיִם קִדְמִיּוֹת כְּשֶׁשִּׂחֵק הוֹקִי", צְחוֹק
עָיֵף שֶׁל מִישֶׁהוּ. "זֶה הַפִּצּוּי שֶׁלּוֹ". הַבָּנִים שֶׁלִּי
יְזַנְּקוּ לִזְרוֹעוֹתַי, הֵם יִזְכְּרוּ אֶת הַבֹּקֶר הַזֶּה
כָּל חַיֵּיהֶם. "הַמִּשְׂחָק הוּא בִּשְׁבִיל הַיֶּלֶד הַגָּדוֹל שֶׁלִּי,
שֶׁחָזַר מֵעִירַאק, אוֹמֵר אָדָם בְּאוֹבֶרוֹל
מִסּוֹף הַתּוֹר. "הוּא כָּל הַיּוֹם מְשַׂחֵק בַּמִּשְׂחָקִים הָאֵלֶּה
בַּחֶדֶר שֶׁלּוֹ. אֲנִי לֹא דּוֹאֵג. הוּא יֵצֵא מִזֶּה,
מַגִּיעַ לוֹ לָנוּחַ" הַגְּבָרִים הָאֵלֶּה מְתַקְּנִים דְּלִיפוֹת, מְנִיחִים
יְסוֹדוֹת לַחֲלוֹמוֹת שֶׁל אֲחֵרִים מִבְּלִי לְהִתְלוֹנֵן.
הֵם מְחַכִּים בַּקֹּר מֵאָז שאינאס
יִסֵּד אֶת רוֹמָא עַל נְהָרוֹת שֶׁל דָּם. וירגליוס הֵבִין
שֶׁהַמָּוֶת מַתְחִיל וּלְעוֹלָם לֹא נגמר, שֶׁהוּא אֱלֹהֵי הַבְּדִידוּת.
מִבַּעַד לַחַלּוֹן צוֹעֵק הַזַּבָּן "יֵשׁ לָנוּ רַק חֲמִשָּׁה".
נִרְאֶה שֶׁהָאֲחֵרִים לֹא יוֹדְעִים מַה לַעֲשׂוֹת עִם הַיָּדַיִם שֶׁלָּהֶם,
לְקַפֵּל אוֹתָן אוֹ לְהָנִיחַ לָהֶן לְהִתָּלוֹת,
עֲרֻמּוֹת וְחַסְרוֹת תּוֹעֶלֶת. הַאִם זֶה מִשּׁוּם שֶׁהַיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ זוֹכְרוֹת
מַה שֶׁהֶחְזִיקוּ, אֶת הַהַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטִיחוּ? אֲנִי יוֹדֵעַ
בְּדִיּוּק מָתַי הַיְּלָדִים שֶׁלִּי יִהְיוּ גְּדוֹלִים מַסְפִּיק בִּשְׁבִיל מִלְחָמָה.
בְּקָרוֹב שְׁלוֹשָׁה מֵאִתָּנוּ יַמְתִּינוּ לְיַד חֲנוּת טרגט מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ,
מִשּׁוּם שֶׁזֶּה מַה שֶׁגְּבָרִים עוֹשִׂים עֲבוּר בְּנֵיהֶם.
ומה עם שירים שלך, אלי?
היי שירה,
אולי אעלה משהו בקרוב. תודה
נורא ונכון. לא חשבתי שגם אבות באמריקה מרגישים כך, אך אולי זה בגלל שמתוארים פה אנשי הצוארון הכחול שמתוכם מורכב הצבא האמריקאי. הצרה היא שגם אצלנו הפסיק הצבא להיות צבא העם.
רומא, ארה"ב, עיראק:
טוֹיְס אַר אַס.
חייכתי בעצב.
חזק.
תודה, אלי.
אלי, שיר מאוד מעניין. ההורות והחיים יוצאים מכאן רע מאוד. וגם אני מאוד אוהב את האדם האמריקני העולה מן השיר. רני
כן. גם אני חושב שהשיר מעניין מאוד. יש בו הרבה דברים שנאמרים במפורש, אבל גם הרבה דברים שעולים מבין השורות. למשל, כשהוא מסתיר את התרגום החדש שהוא קורא כשמגיעים ה"אחרים".
זה נכון אלי. ויש כאן גם איזשהו רצון שמאפיין את העולם המערבי בשנים האחרונות להישאר ילדים, אדולסנטיות. למתוח את הילדוּת גם אל תוך גיל שלושים אולי ארבעים, ואם לא אז לפחות לגונן על הילדים שלך. וזה גם שיר אנטי מלחמתי, אבל מאוד מיוחד. שיר שמבקש להשאיר את משחקי המלחמה במחשב ולא לגרור אותם לוייטנאם או לעיראק.