שָׂרִית, הָאוֹמַר שֶׁאֵינֶנִּי מִתְגַּלְגֵּל? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא! עַל הַמִּרְוָח הַדַּק שֶׁבֵּינֵךְ לְבֵינִי מִתְגַּלְגֵּל גּוּף עֵירֹם מִמַּאֲמָץ, הַבִּיטִי בּוֹ! הַבִּיטִי בַּחַמּוּקַיִם הַשּׁוֹקְדִים, הַמְּפַרְפְּרִים, הַמְּטַלְטְלִים אֶת אֵיבְרֵיהֶם בֵּין הַקִּירוֹת, בְּמִסְדְּרוֹן אָרֹךְ, הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב, הַבִּיטִי בַּחַמּוּקַיִם הַחוֹמְקִים מִכָּל מַבָּט, חֵפֶץ, עַיִן תּוֹבְעָנִית, הָאוֹמַר שֶׁאֵינֶנִּי מִתְגַּלְגֵּל?! אֲנִי הוּא הַמִּתְגַּלְגֵּל! מִן הַצַּד אֶל הַצַּד, מִן הַפְּנִים אֶל הַפְּנִים, מִן הַגּוּף אֶל הַגּוּף אֲנִי בָּא אֵלַיִךְ בִּמְהִירוּת כַּעֲסִיס הַנִּתָּז מִן הַפְּרִי הַמֻּתָּר, הָאָסוּר, הַשָּׁמוּר הוֹ שָׂרִית! מִתְגַּלְגֵּל מִמֶּנִּי אֵלַיִךְ, מִן הַחוּץ אֶל הַפְּנִים, בְּהֶנֵּף מוּסִיקָלִי רַב-פַּעֲמִי, כַּחֲבָטַת מֵיתָר עַל מֵיתָרִים דְּרוּכִים, כְּקֶשֶׁת פּוֹגַעַת בְּכִנּוֹר, צְלִיל מֵיתָר פָּקוּעַ לִרְוָחָה, הַבִּיטִי בִּי! כַּזְּמַן הַקּוֹפֵץ עַל הַגּוּף, כַּמָּקוֹם הַגּוֹהֵר עַל שַׁלְוָתוֹ, אֲנִי בָּא אֵלַיִךְ בִּזְרִיזוּת לָשׁוֹן בְּאֶצְבָּעוֹת פְּרוּשׂוֹת לַצְּדָדִים כְּמוֹ יְדֵי-הָרוּחַ, כְּמוֹ עַנְפֵי הַדֶּקֶל הַמַשְׁתַאגִים בִּיְלָלָה, בִּסְעָרָה, בִּגְרִיפַת הַשֶּׁמֶשׁ אֶת הַיָּרֵחַ לִמְצוּלוֹת הַיָּם. הַלֹּא אֲנִי בָּא אֵלַיִךְ כְּבוֹא הַזֶּמֶר אֶל הַגָּרוֹן, אֶל הַפֶּה הַשּׁוֹאֵל עַצְמוֹ שׁוּב וְשׁוּב מִיהוּ-זֶה הַבּוֹקֵעַ מִמֶּנִּי, שַׁר לַחַן יְפֵהפֶה, מָתוֹק עַד בֶּכִי? הוֹ שָׂרִית הַלֹּא אָנוּ סוֹבְבִים בַּמַּעְגָּלִים, בִּשְׁתִיקָה מְבֻקַּעַת לַשְּׁנַיִם: כְּמַקְהֵלָה גְּדוֹלָה אָנוּ עוֹמְדִים זֶה לְיָד זוֹ, יָדַיִם לַפֻּתּוֹת, עוֹמְדִים וְתוֹהִים הַאִם קוֹלֵנוּ פּוֹצֵחַ בְּשִׁירָה? אֲנִי שָׁר אֶת קוֹלֵךְ אַתְּ שָׁרָה אֶת קוֹלִי, אֲנִי מְפַתֶּה אוֹתָךְ בְּקוֹלֵךְ אַתְּ מְפַתָּה אוֹתִי בְּקוֹלִי, אֲנִי פְּתּוּר חִידוֹת וְאַתְּ נְעוּלַת חֶדֶר, וְעוֹד חֶדֶר, וְהַמַּפְתֵּחַ לֹא חָשׁוּב, לֹא חָשׁוּב, הוֹי אֲהוּבָתִי אֲנִי בַּדְּרָכִים, מִתְגַּלְגֵּל אֵלַיִךְ בֵּין כָּל הַחֲפָצִים הַנֶּעֱרָמִים כְּמִכְשׁוֹל, וְאִלּוּ אַתְּ, כַּמָּה מָקוֹם יֵשׁ לְאָדָם אֶחָד! גְּבֶרֶת אַחַת עוֹמֶדֶת בְּמַעְגָּל סָגוּר מוּל הַמַּרְאָה הַמְּסִיטָה אֶת פָּנֶיהָ מִפָּנֶיהָּ; שָׂרִית, הַלֹּא תַּקְשִׁיבִי לְקוֹלֵךְ הַנִּשָּׂא אֵלַיִךְ, בַּדּוּמִיָּה הַמּוֹלִיכָה אֶת הַמִּלִּים עָמֹק לְתוֹךְ עַצְמָהּ?
אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
הלוואי והייתי שרית
הוי ל" היקרה, הלוואי וגם אני הייתי שרית. אולי אז הייתי מפסיק להיות בין הרגליים
יפהפיה הגלגול הזה, ובמיוחד סופו
גיגול מקסים גם של הדובר והשיר. מלא אנרגיה, ומפתיע בסופו. מקסים.
אסתי ואורה הקדושות! תודה
אז היא כן הגיעה בסוף!
מה פתאום?! היא עדיין מחכה בתחנת הרכבת בלי כרטיס, מתבלבלת מול מחוגי השעון. בקושי את הסנדלים שלה מצאה הבוקר, להכין מהן הליכה במקום אחד, רק במזל הצליחה למצוא את הבעת הפנים להיות מאושרת מול פקח מבוהל. וגם זה כבר יותר מדי פנים
כל כך ציורי. אני רואה אותה עומדת בוטחת במעגל החדר. ואתה ניתז וקוצף ומתגלגל סביבה. כמה כוח יש לאלו שאינם מתגלגלים.
מיכל, מה יהיה! שוב הרעדנו את עצמנו לתוך עמוד האש?!
אני מפחדת מאש.
ואני מתגלגל כמו פירורי לחם מהטיח כשאני רואה, אבוי, את הגוף ניצת
אתה קורא את פרננדו פסואה? אני חשה שאתה מושפע ממנו.
אולי.. את פסואה אני מאוד מעריך [ואפילו כתבתי מעין ראיון אתו, לכתב העת "רציף" שהתפרסם גם כאחד הפוסטים], אבל אני לא חושב שהוא השפיע עלי. אולי בכנות שלו. באומץ להוריד את הגופיה באמצע הכתיבה בלי לדעת שמביטים.
יקיר, רק מריה היתה קדושה, כיום זו קלארה, אל תערבב.
שירים, שהם ערבוב בין פרוזה לירית-לירית, מחשבות מחשבתיות תובנתיות, מוסיקה (וביצועיה וכליה) ונמענת שהיא ספק אשה ספק שירה-נגינה, בהחלט עושים לי את זה. שרית הזו תפסה אותך חזק. אשרי לה וגם לך.
איריס הראשונה במעלה, תודה על הניתוח המעניין