אביגיל לאפין מעצבת ואדריכלית פנים בדימוס. כיום עיתונאית
היא
מרירה מאי פעם
קמה בבוקר מדוכאת
והכינה קפה מר
בכוונה
עמדה עירומה מול המראה
ראתה גוף עם חזה
כמו שתי מדוזות
אחת הייתה יותר גדולה
והשניה יותר צורבת
בנשמה
ירדה למטה לרחוב ובמבט מריר
התבוננה
חצתה את הכביש בעיניים עצומות
לאט לאט
וקיוותה שהטעם המר כבר יעבור
אביגיל לאפין
אכן מרירה. אבל שיר נחמד.
לא יודעת, אבל כל השיר חשבתי על שוקולד מריר, לאזן לה את הטעם, ולהשאיר אותה במחשבות.
אולי בסוף חיכתה שהטעם המר יעלם…
אני חושבת שהיא חיכתה למשהו הרבה יותר גדול.
מענין אם את המשוררת רוצה לגלות לנו?
להתראות טובה.
לפחות אני יודעת שבדרך כלל את מתוקה.
את כתבת הרכילות של אתר האינטרנט nrg?
בין השאר
פלא שאת מרירה? מקצוע בזוי שהפך, משום מה, לגאווה בעולם המעוות בו אנו חיים.
אהבתי .
אביגיל,
זה שיר נוקב (כמו ב"השווארמה של אברם", שבו חדרת לשגרת יומו של אברם, כך גם כאן) וחושף את עגמת הנפש, את המרירות. עד לסוף המצמרר.
אני מעז להציע מספר שינויים, ומקווה שתקבלי זאת בהבנה:
מרירה מאי פעם
היא קמה בבוקר
והכינה קפה מר
מתמיד
עמדה עירומה מול המראה
בחנה גוף עם חזה
כמו שתי מדוזות
אחת יותר
צורבת מהשנייה
בנשמה
ירדה למטה לִרחוב מריר
התבוננה
חצתה את הכביש בעיניים עצומות
לאט לאט
וקיוותה שהטעם המר כבר יעבור