אהבת אמת – קוקי ואני

urlStr = "/articles/0,7340,L-to_replace,00.html";url=urlStr.replace("to_replace",url);
if( urlAtts == "" || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,"newWin",urlAtts)}
break;
case "yaan" :

urlStr = "/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html";url=urlStr.replace("to_replace",url);
if( urlAtts == "" || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,"newWin",urlAtts)}
break;

case "category" :
urlStr = "/home/0,7340,L-to_replace,00.html"; url=urlStr.replace("to_replace",url);
if( urlAtts == "" || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,"newWin",urlAtts)}
break;
}
}
function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}
כשאנשים מתפלאים איך זה יכול להיות שבגיל 30 ומשהו עדיין אין לי מערכת יחסים קבועה ובוגרת, אני אומרת שזו השמצה פרועה. יש לי מערכת יחסים מאוד ארוכה, שידעה עליות ומורדות עם תוכי ירוק עצבני, אינטליגנטי, חולה במה, קנאי מטורף ומצחיק עד דמעות. "תפנימו", אני אומרת להורים שלי לא פעם, "יש לכם נכד עם מקור".

הנה כמה עובדות על שנינו: כשאני מתקלחת הוא מתעופף לאמבטיה, נוחת על המדף של הסבון, עוצם עיניים ומתמסר לטיפות המים כאילו שנינו חולקים רגע נדיר ביערות הגשם בברזיל. כשהוא רואה שאני במצב רוח מחורבן הוא צורח "מה קורה-מה קורה" במבטא אמריקאי ואחר כך עושה חיקויים שלי מגהקת. כשאני מלמדת פסנתר הוא מתנדב להפוך את הדפים. כשהוא שומע אופרה הוא צווח עד שהשכנים מאיימים להתאבד בקפיצה מהמרפסת, אבל לצלילי מוזיקה מזרחית הוא מתחיל לרקוד כמו ראפר שחור במסיבת אקסטזי. כשאני בוכה הוא מצמיד את ראשו לכתפי ועושה קולות של נשיקה. בבית הוא מתעופף כמו מתאבד שיעי, ואחרי שהוא שובר לי חפצים הוא מתחנף אלי יומיים. חברים מתקשרים אלי ומבקשים לדבר איתו (איתו!!!). בתקופת האביב, כשהעניינים מתחממים, הוא מחזר אחרי בריקודי זימה חושניים ואז נושך אותי באוזן כשאני מסרבת להטיל ביצה. התוכי המג"נון הזה הוא אהבת חיי. ובאשר לגברים? הציפור שלי תמיד יודעת הרבה לפני מי באמת אוהב אותי.  

אם בעל חיים מרתיע את בן זוגך, הוא לא האיש הנכון 

ענת דולב, דוברת המרכז הרפואי "שיבא" ושדרנית, מספרת: "לפני כ-13 שנה, בפרץ של ספונטניות לא מוסבר, אימצתי חתלתול רחוב מרוט שניכר בו שסבל מהתעללות קשה. עד אז, אפילו לא חלפה במוחי המחשבה שאהיה אם לחתול, חשבתי שזה לא היגייני ושאין לי זמן. "מישקין" הגור התגלה כפרא רציני, אבל שינה את חיי לנצח. נפשי נקשרה בנפשו עד כדי כך, שכל סובביי נאלצו להגיע למסקנה הבלתי נמנעת שאני בשלה להיות אמא".

– ואכן צדקו?  

"זמן קצר לאחר שהפכתי לאמא של מישקין פגשתי את בעלי, היום גרושי שיחיה, ומקץ שנת נישואים אחת כבר חבקנו את דנדוש (דן), היום בן 11. הילד גדל ורצה אח או אחת, אבל למרבה הצער זו היתה גזירה שהציבור (אני) לא יכול היה לעמוד בה, ואל חיינו פרצה במלוא הודה החתולה צ"ולי, ערסית מהרחוב שבעורקיה זורם דם של חתול פרסי-שוקולד מפואר. היא הכניסה למעוננו הרבה מאוד צחוקים, אושר ואהבה. מיד אחרי זה היא זכתה במעמד-על של נסיכת הבית, אחותו של דן ובתי השעירה והמשופמת, וכך הייתי לאם חד הורית גאה לילד וחתולה".

– איך בעלך לשעבר הגיב בתחילה לזוגיות שלך ושל מישקין? 

"האקס שלי שנא את החתול והחתול שנא אותו בחזרה, אבל התחתנו בכל זאת. מניסיוני, אם בעל חיים מרתיע בן זוג פוטנציאלי – זה פשוט לא בן הזוג הנכון. הרי אף אחד לא יעלה על דעתו לומר לי שאני מוצאת חן בעיניו, אבל הבן שלי קצת מפריע לו, נכון? הקשר הוא בצורך לתת ולטפל, וגם לפתוח את הלב כדי לקבל, ובקיצור – לצאת מהבועה האגוצנטרית. צ"ולי היא בתי המשופמת לכל דבר ועניין, והיא ב"חבילה" הבלתי נפרדת, הכוללת גם את דן ואותי. ומי שאוהב אותי, צריך לפחות לקבל גם אותה, וללמוד לחיות איתה בדו קיום לבבי".

מיכל עם "ניסים גרמה". יש מי שמלקק את הדמעות (צילום: ג"וש קריגר)

בחורים קוראים לכלבה שלהם בשם של האקסית 

מיכל בכר, דוברת "הספריה החדשה – הקיבוץ המאוחד", יודעת היטב איך זה להתנהל בתור בחורה צעירה מחוזרת עם פודל קטן ושחור בשם מקסי, העונה לכינוי "ניסים גרמה". החל מהשבוע, אגב, הוא מכונה "זאב רווח", לאחר נפילה דרמטית של השן הקדמית. "הוא ערס לא קטן, שחושב שהרוטווילר של השכן קטן עליו", היא מודה.

– בתל אביב, עיר הרווקים, זה טוב שיש כלב לבחורה, לא?  

"כלב בעיר הגדולה זה אחלה. אם יש לך כלב אתה מכיר את כל השכונה, פוגש הרבה אנשים בכל הגילים ומגלה שאנשים בעיר הגדולה, בניגוד לכל הדעות הרווחות, זה דבר חברותי. אולי זה מקרי לחלוטין וזו סתם הכללה, אבל שמתי לב לתופעה מוזרה: בנים מסתובבים עם כלבות וקוראים להן בשמות של של האקסיות שלהם – דנה, דריה, גלי – בעוד שבחורות מסתובבות עם כלבים זכרים וקוראות להם בשמות נורמליים של כלבים: צ"ייסר, בוקי, רקסי. תארי לך פתאום בחורה מסתובבת עם כלב שקוראים לו אסף, מוזר לא?".  

– מה את עונה לנשמות טובות שאומרות שהכלב הוא תחליף לבן זוג?  

"זה בהחלט מאוד מחמם את הלב, אם אתה לבד, שיש מי שמקבל את פניך כשאתה בא הביתה ושיש מי שמלקק את הדמעות. אבל כלב זה ממש לא תחליף לגבר. לא רוצה כלב שהוא גבר, ובטח שלא רוצה גבר שהוא כלב". 

– גבר שאת יוצאת איתו חייב לאהוב כלבים?  

"אני אשמח לגבר שאוהב כלבים (לא חובה אבל יש עדיפות), ולא רק אחד כזה שעושה את עצמו בהתחלה כדי לקבל נקודות. כלבים וגם אנשים יודעים מי מחבב אותם באמת ומי מזייף. מצד שני, יהיה לי אולי קשה להסתדר עם אדם שממש לא אוהב בעלי חיים. לא אוותר על הכלב שלי בשביל אף גבר, כמו שלא אבקש מאף גבר לוותר על החברים שלו, או על ימי חמישי בכדורסל. יצא לי להיתקל בגברים שפודל קטן ושחור לא מתאים לפאסון שלהם. שאני אסתובב עם פודל? אולי תאמצי איזה רועה גרמני? ובו בזמן היו מקרים של ידידים שהתנדבו בששון להוציא את הכלב כדי לתפוס איזו בחורה או שתיים שיעצרו ללטף. מובן שלגברים בעלי ביטחון עצמי זה בכלל לא משנה, הכרתי פעם בחור, שלמרבה הקלישאה היה טייס, שאהב מאוד את הפודל שלי ולא היתה לו שום בעיה להסתובב איתו".

 בשלישיה יותר עדיף 

אפרופו זוגיות וחיות, אשתו של אריק גילרוביץ, בן 39, עובד בחברת מוטורולה ומאמן כדורגל בשעות הפנאי, כמעט זרקה אותו מהבית כשהחליט להוסיף לזוגיות הנפלאה שלהם את קוקו, תוכי ג"אקו. "אשתי שונאת חיות. יום אחד הבאתי הביתה גוזל של ג"אקו האכלתי אותו עם מזרק כמו תינוק במשך כחודשיים. הקליק בינינו היה חזק מהתחלה. לא פעם כשאני מגיע הביתה מיום עבודה ארוך ויוצא לאימון אני מתקלח איתו, רק כדי לקבל עוד חמש דקות זמן איכות איתו. זמן קצר אחרי שקוקו היה בבית, נסעתי לארצות הברית לטורניר כדורגל, וכשחזרתי אחרי שבועיים גיליתי שאשתי החזירה את התוכי כי הילדה הקטנה היתה חולה והרופא אמר שזה כנראה בגללו. קיבלתי חום! במשך חצי שנה הוא גר אצל בן דוד של אשתי. כל יום הייתי בא לבקר אותו בבוקר לפני העבודה וגם אותו אחרי העבודה. זה הספיק לאשתי, והוא חזר הביתה אחר כבוד".  

הוא מוסיף: "נראה לי שאם הייתי מכיר לאשתי את קוקו כשהיינו רווקים, הייתי אולי עם אשה אחרת היום. היא מקנאה, בזה אין ספק. לא פעם היא מתלוננת שאני מגיע מהעבודה ישר לגג לשחק איתו ולא אומר לה שלום אפילו. לפעמים בבוקר אשתי מבקשת שאשאר קצת במיטה, אבל אני רץ ישר להוציא אותו. כשהיא ממש רוצה להפחיד אותי היא אומרת "יום אחד אני אתן לו אבוקדו", כי אבוקדו מסוכן מאד לתוכים. אבל הכל בצחוק. האמת שהיא מאוד אוהבת אותו, למרות הכל, וגם הוא אותה. כשהוא רואה אותה הוא מתחיל לומר את המילים והקולות שהיא עושה וזה מצחיק אותה נורא".

ליקוקים נעימים מאחורה

והנה שלישיה בלי הפי אנד: קרייג, עו"ד גרוש בן 38 מתל אביב, מספר: "אני לא מגדיר את עצמי כאוהב חיות, אבל בטח לא שונא. משהו באמצע. לפני כמה שנים הכרתי רווקה בת גילי שגרה עם הכלבה שלה והתייחסה אליה ממש כמו לילדה שלה. כל בוקר קמה בחמש וחצי להוציא את הכלבה ודיברה אליה כמו בן אדם. לילה אחר הייתי במיטה עם האמא שלה, במצב אינטימי, בוא נגדיר את זה כתנוחה מיסיונרית. פתאום אני מרגיש ליקוקים נעימים מאחורה. לקח לי כמה שניות להבין שאין מצב שזאת הבחורה שאיתי, כי פיזית היא לא יכולה להגיע לשם. הכלבה ליקקה שם את כל הביזנס, וככה עשיתי מנאז"-א-טרואה בלי שציפיתי".

– ובגלל זה הסתיים הקשר? 

"גם בגלל זה, אבל גם בגלל שלא היתה שם חניה".  

כנגד כל הסיכויים  

רוני בן יהושע, בת 26, יח"צנית מתל אביב ואז רווקה ירושלמית, מספרת: "אף פעם לא אהבתי חתולים, אבל יום אחד, בעודי שוכבת בערסל בחצר בירושלים, זינק עלי גוף לא מזוהה ופרוותי ונשכב על כפות הרגליים שלי, כאילו זה היה הדבר הכי טבעי בעולם. קצת נבהלתי, אבל כשהרים את הראש ונפגשו העיניים, ידעתי שג"ון ג"ון ואני נהיה חברים טובים". 

רוני עם ג"יגה, אחת משני חתוליה  

ג"ון ג"ון כמעט מת לה, אך התאושש באורח פלא. מאז היא עברה לתל-אביב ואימצה גם את החתולה ג"יגה. "החיים עם שני חתולים בדירת שותפים תל אביבית לא היו אידיליים, בלשון המעטה. השניים למדו לפתוח כל דלת בבית ובמיוחד חיבבו הם את ארגז התחתונים של השותף ואת הכריות שעל המיטה שלו. ארגז הצרכים שלהם הסריח, והם לא הפסיקו לריב על האוכל להנאתם, ולצרחות השותף שלי, שרצה להרוג את שלושתנו".

בשלב מסוים נהיה לה חבר, לא חובב חתולים גדול, ומצד שני חולה סדר וניקיון, מצרך נדיר בבית עם חתולים. "מכיוון שהבהרתי לו שהחתולים עוזבים רק איתי יחד, הוא התעלה על עצמו והחליט להתמודד באופן אמיץ עם המצב – הוא שאב מדי ערב את הפרווה, וכשהיו ישנים על המיטה במהלך היום היה ניגש, מלטף אותם בסתר ומזיז אותם בעדינות מעל הכרית שהוא הכי אוהב. כך אנחנו חיים עד היום במשפחה אחת גדולה ומאושרת".

הלוחשת לג"וק  

סיגל רגב, בת 31, היתה עורכת דין מצליחה. ביום בהיר אחד נכנסה לחנות חיות והחליטה לעשות מהפך בחיים. היא עזבה את העבודה, מילאה את הבית בג"ונגל שלם של חיות מכל המינים ופצחה במופעים מצליחים לילדים ומבוגרים, שכוללים חיות וקסמים. אחד מהם נקרא "מסע לארץ החיות האקזוטיות". בבית היא מגדלת לבדה חתולה, תוכים, ארנבת, שרקנית, אוגרים, עכברי פנדה, נחש פיתון, לטאת לאו, חרקים, תולעי קמח, תיקן לוחש ורב רגליים. "כל החיות בביתי הן כמו משפחה", היא אומרת. "בחור שלא אוהב חיות, לא רצוי בביתנו. כיום יש לי הפרדה מלאה בין הג"ונגל לביתי. החיות על הגג בכלוב ענק, או בחדר גדול בחורף, בתוך הבית. בסך הכל בחורים מעריצים את העובדה שיש לי עסק עצמאי שכולל את כל תחביביי. מערכת היחסים עם החיות היא של המון חום ואהבה, נתינה יומיומית ואחריות. אני חושבת שהחיות פיתחו אצלי את הרגש האמהי והביאו אותי לחשוב על שלב הילדים בחיי".