הגיישה האסרטיבית (או, איך להתאהב בחוכמה)

איך לשרוד אהבה חדשה – הטעויות הנפוצות שרצוי להימנע מהן כשאת מתאהבת:  

זה סוף סוף קרה לך, כשכבר לא האמנת, ככה פתאום צצה לה משום מקום אהבה חדשה, מרגשת. מלהיבה, מציתה את הדמיון וגם כל תא בגוף שלך. זמן יקר, אהבה, זמן קדוש. אז איך זה שאת כל כך מפוחדת?

בינינו? כל הטיפים שבעולם וכל ספרי העייצ"ס על מה לעשות ולא לעשות כשאת מתחילה קשר חדש – לא ממש אפקטיביים כשאת מתאהבת. את יכולה לקרוא אלף ספרים שיגידו לך בדיוק איך את צריכה להתנהג, אבל שום דבר לא יעזור כשאהוב ליבך לא מתקשר אלייך כשאת מחכה לו. עד פה צדקתי? 

הכתבה הזו מוקדשת לכל אותן נשים שלא יודעות איך לאהוב גבר מבלי להפוך לגיישה או להיפך – לאגרסיבית מדי, שהמילה אהבה מסמנת בשבילן חרדה עצומה, לצד רגעי אושר בודדים. שחושבות שאולי אין להן את הגן הזה, גן הזוגיות . שטויות במיץ. כל העניין הוא לסדר את המוח במיוחד כשהוא אוטוטו הולך לאיבוד. הי, אם אני, גיישה אגרסיבית במיוחד, הצלחתי ללמוד לאהוב בחכמה – תאמיני לי שאת גם יכולה.

פמיניסטית מחוזרת. יש חיה כזו

בואי אגלה לך סוד כמוס:  את יכולה להיות גם פמיניסטית (אשה עם מודעות נשית עצמית מפוקחת) , וגם מחוזרת ע"י גבר. זה לא סותר. נכון, יש נשים שמחזרות אחרי גברים בהצלחה רבה. את רוצה לגלות את הצד הגברי שלך ? סבבה, אבל תחשבי רגע: אם הוא לא מתאמץ טיפה בתחילת הקשר (אמרתי טיפה!) , כשעוד יש כינורות ברקע, למה בדיוק את מצפה ממנו בהמשך?

חיזור עדין ולא גורלי, הוא תכונה גברית שיש לקבל אותה בברכה. גם אם  הוא יאבד את זה אחרי שתגורו שנה יחד, אין שום סיבה שלא תרגישי כמו מלכה, לפחות זמן קצר. ואיך אומרים הדתיים? אם את מלכה, סימן שהוא מלך.  

חלאס הודעות

זה פשוט, אני בטוחה שאני יכולה להסביר את זה: בתור חובבת אס-אם-אסים (גברים תמיד נראים לי מדליקים יותר כשהם כותבים, מאשר כשהם מדברים, אבל הי, זו אני) אני מודעת לצורך הנשי הבסיסי העמוק, לנהל תכתובות אס-אם-אסים שיכולות לארוך עשור. אני מכירה היטב את הצורך לשלוח הודעות מתוקות אחת לחצי שעה ולהתחרפן לגמרי אם לא מגיעה הודעה מתוקה מאד בחזרה, אבל תקשיבי לי: אל תחכי למילים "טוב, אז בי בינתיים". תהי זו שקוטעת את הצ"אט הזה שניה לפני שפג תוקפו. להמשיך ולהמשיך ולהמשיך באס-אם-אסים זה נדנוד. אחר כך זו הטרדה. אחר כך כבר נמאס. בחיי, אי אפשר שלא להבין אותו. 

שליטה עצמית

זהו אחד הטיפים הקשה ביותר. קשה, אבל אפשרי. התסריט מוכר: את מחכה לטלפון או הודעה או מייל, אבל דום שתיקה. עוברת שעה, עוברות שעתיים, עובר חצי יום. הוא מתקשר שניה אחרי שטרפת כבר את כל העוגות בארון והזמנת דלי של גלידה הביתה. זאת בהנחה שלא שלחת לו 400 הודעות בנוסח "איפה אתה, למה לא התקשרת, לאן נעלמת, אני מודאגת" וכו".

כשהוא מתקשר, את מנסה להיות נחמדה ברבע דקה הראשונה אבל אם את קצת דומה לי, ההתפרצות בוא תבוא וזה לא יהיה מחזה נעים לאוזן. אז גם אם נולדת עם פתיל קצר מאד (ואפילו מאד מאד) ואת אוהבת את הגבר הזה, במקום לצעוק עליו, תצעקי אחר כך על כרית, או על השכנים. אולי יש לו סיבה מוצדקת? אולי הוא נבהל מ-400 ההודעות ששלחת לו אתמול? את לא באמת יודעת מה קרה, אז כדאי שתתני לו לדבר קודם.

כמה זמן מותר לו להעלם את שואלת? חמש עד שבע שעות. מעבר לזה, אם לא קרה לו אסון בו איבד לפתע את קולו, אמו נפטרה, או כלבו האהוב נדרס רחמנה לצלן – הוא מנוול באופן רשמי). 

זה אותו הגעגוע

לפני שנים ארוכות, ראיינתי את דיאנה רוס. היא סיפרה לי על הזוגיות המופלאה שלה עם בעלה האחרון, מיליארדר נורבגי אחד. כששאלתי אותה מה הסוד שלה, היא צחקה את הצחוק המפורסם ואמרה: "אבל יקירתי, הוא גר בנורבגיה, ואני באמריקה. איך את חושבת שאנחנו מצליחים להישאר ביחד כל כך הרבה זמן?"

בדיחה או לא בדיחה, הצפה טוטאלית של זמן משותף בימים הראשונים היא מאד טבעית וקשה מאד לעצור אותה, במיוחד כאשר כל מה שאת רוצה זה לראות אותו, לנשק אותו, להריח אותו ולעשות בו מעשים טובים בעליל. מה לעשות? להתאפק. יום כן, יום לא. זה לא אומר שאני מעודדת אותך לנהל מפת יחסים מחושבת. זה פשוט אומר שאת לא מפסיקה את חייך ברגע שהוא נכנס לתוכם, אלא מלמדת אותך ואותו להשתלב בתוכם. אה? 

סקס? סליחה, זה לא רשום לי בסקג"ואל

אני בטוחה שהיו לך חיים לפני שנכנסה האהבה החדשה לחייך. טוב, בטח קצת פחות מרגשים אבל מן הסתם חוץ מעבודה, יש לך עוד אי אלו עיסוקים (כן, קפה עם חברות נחשב עיסוק). אולי בדיוק נרשמת לחוג יוגה (זה עוזר לגמישות) או למכון כושר (למה לך?) אולי הלכת לעשות קורס מזורז בסינית מדוברת – זה לא משנה. גבר חדש תמיד משבש לוחות זמנים. זאת אומרת, אם תתני לו. אין הכוונה למקרה שיש לו כרטיסים להופעה של סטינג בנמל, אז בהחלט יש מצב שאת מוותרת חד פעמית על היוגה. אבל אם הוא יכול לפגוש אותך רק בזמנים שנוח לו במקום להתאים את עצמו אלייך או לפחות למצוא פשרה – יש לנו בעיה.

מה עושים? לא מפסיקים שום דבר שעשית קודם. הפעם, ורק הפעם, בואי לא נאבד את הצפון. להיות עסוקה בטירוף זה לא טוב מצד אחד, וגם להתפטר מכל העיסוקים ולהשאיר אותו לככב סולו בוואקום שלך, ממש לא לעניין. פיתרון? תקבעי איתו שיחכה לך בחוץ אחרי היוגה. תאמיני לי, את השיעור הזה לא תשכחי.  

את החברה שלו, לא אמא שלו

גברים מחלקים נשים לשתי מחנות, אימהית, או מאהבת, תשאלי אותם. לכן, אפילו אם את אשת בית למופת ורוצה להוכיח לו את אהבתך הנצחית, תנסי לא להפוך לפרסומת אמריקאית "האני איים הום" סטייל ותזכרי שכאן, בארץ הזו, אחד האלמנטים  האימהיים הכי בולטים בסביבה הוא כביסה נון-סטופ שאמהות לחיילי גולני טריים מתמכרות אליה כל שבת שניה.

לכן, הכללים ברורים לחלוטין: בשום פנים ואופן לא לכבס ("מאמי תביא לי את הכביסה, זו לא בעיה בשבילי, חבל על הכסף"), לא לבשל ארוחה רומנטית מושקעת בטירוף ("מאמי, טעים לך הקרפצ"יו? אני מהבוקר במטבח, אגב איך נעלי העקבים שלי? "), לא לנקות לו את הבית ("עזוב מאמי, אתה גמור, אני אעשה את הכלים"), או לסדר את הבית ("נורא הפוך פה, תן לי שניה וזה נראה כמו חדש").

את יכולה להמשיך לאהוב אותו עד מוות. כשאת מאוהבת אף אחד לא אומר שתתנהגי כמו קלפטע איומה. פשוט מאד, כשזה נוגע לגבר חדש, את לא באמת מעוניינת להנהיג פה איזה נוהל חדש, נכון? (יש לגברים נטייה טבעית להתרגל לנשים שמשרתות אותם). אז כשממש מדגדג לך בידיים, תזכרי שאת זו שהולכת איתו לישון, את – החברה שלו, זוכרת? הוא לא ירצה לישון עם אמא שלו. זאת אומרת, אני מקווה שלא.  

הבאתי מתנה

סוגיית המתנות היא מלכוד 22. מצד אחד, כשאת מכירה מישהו חדש והניצוץ פועל משני הצדדים, הדבר הטבעי ביותר הוא לקנות לו בושם או לפחות תחתונים. מצד שני, ממש לא כדאי להציף אותו במתנות מוקדם מדי. אני פותרת את הבעיה הזו בקלות. כשיש לי אהבה חדשה, באופן הכי טבעי מגיע איתה ביחד פרץ אנרגיה בלתי נשלט והמסע המטורף לקניון מתחיל. איך אני מוצאת מוצא? פשוט מאד, אני קונה מתנות לעצמי. אני גם מאוהבת, וגם עושה קניות. המוטו שלי הוא בסיסי: אם אני מאושרת, גם הוא מאושר.

רוצה טיפ היסטרי? הנה: כשאת מודדת חזיות בתוך התא, תתקשרי לקבל הכוונה. אדום? שחור? לבן? ואם זה לא יוביל לסקס פלאי  וחסר מעצורים, אל תקראי לי גיישה.

 פורסם ב"לאישה"