eden כיום לאחר הפרישה מהמכללה אני עוסקת באמנות. אפשר להגדיר אותי כאומנית רב תחומית. אני מצלמת מפסלת ומציי
כפי שסיפרתי התירוץ לנסיעה שלי לסין היה המיצב שלי שהתקבל לתערוכה הבין-לאומית בעיר Jingdezhen.
בעיר התקיים באותו זמן גם יריד של כלי חרס, ומאות קניינים הגיעו למקום.
טקס פתיחת היריד היה מאד צבעוני ונאמו בו כמובן עשרות "חשובים", שכולם נאמו בפנינו כשאנו יושבים בשמש הקופחת.
העיר Jingdezhen היא עיר לא גדולה אך זו עיר היסטורית. בה גילו לראשונה את החרסינה (הפורצלן) כבר במאה השנייה בימי שושלת Han. יש הוכחות לכך שכבר בשנת 1005 ייצרו בעיר כלים מפורצלן. שושלות הקיסרים של סין היו שולחים מפקחים כדי לפקח על ייצור הכלים למשפחת הקיסרים. היום כלים אלה נמכרים במאות אלפי דולרים וידועים בעולם בשם "צ"יינה".
גם היום תעשיית כלי החרס בה מאד מפותחת והם יוצרים כלים יפים מאד.
ועוד דוגמא:
ובכן מה המיוחד בעיר הזאת? ראשית, זו עיר שעדיין חיים בה אומנים היוצרים כלים ופסלים מחרס ולכן יש שם הרבה כבוד לאנשים העוסקים באומנות.
אך הדבר שעשה עלי רושם הוא:
רמזור מחרסינה מצויר ביד. אך זה לא הכול. עמודי החשמל ברחובות גם הם עשויים חרסינה והציור עליה משתנה מרחוב לרחוב.
זו עיר של אמנות בה ניתן הרבה כבוד לאומנים.
זה מקסים ומעורר כבוד ועצב – למה זה לא כך אצלנו?
יפה ונותן גאווה מקומית.
עדנה איזה יופי!!!!!!!!!
אינמילים
פורצלן האציל שבחומרי האדמה
סין הארץ ששמרה את סוד ייצורו עד המאה ה17 מפני המערב , עד שקראו לו הזהב הלבן.
מזל שהסינים חזרו להדגיש את תרבותם ולא למחוק אותה.
מרוב אנשים האם ילמדו פעם גם לא למחוק אנשים?
וסליחה על התזכורת.
רמזורים מפורצלן, ענקי ממש. לא ידעתי את הפרט הזה.