ילדות מאושרת בשדות בין צהלה לנוה מגן.
וזה היה מזמן.
לימודים, צבא, נישואים, ילדים, לימודים, גירושים וחזרה ללימודים.
כיום יש לי אפילו שני נכדים שממלאים את ליבי שמחה.
עם הפרישה מהעבודה התחלתי ללמוד פיסול.
היום אני גם מציירת ולא מזניחה את הצילום בו תמיד עסקתי.
עדנה, העיוורון והשמע המחליף את הראייה מקבלים כאן מימד מאגי, מיתי. חזק ומפעיל.
הכל פתוח כפיצוי. פה נחיריים מוגדלים, והאזניים מחודדות כשל בעל חיים רגיש לקולות. הופך את העיוורון ללבן.אם אין עיני לי אזני לי.
היטבת לראות. תודה!
תודה אמיר, הרגשתי שאני מכרחה לראות אותו.
מצוין עזנה. אוהבת את השד הלבן הזה.
חחחח הפכת לעזנה. נו, עדנה. תיקנתי.
תודה יעל!
אני אוהבת את העיוור שלך. יש לו הבעה של מישהו שרואה טוב מאתנו.
תודה מיכל!