משחק האהבה

אני מאוד ממליצה לכם לראות בלווין או בכבלים סרט בשם "זמן". כבר המון זמן לא נהניתי ככה מסרט, שגם מטפל בסוגייה שמעסיקה את כולנו: משחק האהבה בין המינים, וגם מצליח לבצע מחווה יפה ומרתקת לקולנוע של הגל החדש הצרפתי והאיטלקי של שנות השישים שבעים.

אומנם אני עלולה ליפול פה בספוילר, אבל קצת מהעלילה אני חייבת להביא. מדובר בזוז צעיר שחי שנתיים יחד ואוהב מאוד זה את זו, אלא שהבחורה, שרואה שהגבר שלה פוזל לאחרות, וגם כבר לא הכי מתפקד איתה במיטה, בטוחה שהוא מאס באיך שהיא נראית.

היא מחליטה לעשות ניתוח פלסטי ולשנות לגמרי את פניה, ולהופיע לפניו כעבור חצי שנה כאישה חדשה שבה יחשוק יותר.

אלא שאז מסתבר שעזיבתה גורמת לבחור שוק וליבו נשבר. מסתבר שבכל זאת אהב אותה. וכשהיא חוזרת כאישה חדשה, הוא אומנם נמשך אליה מאוד, אבל גם מזכיר כל הזמן את האהובה הקודמת, בלי שיידע שאינה אלא אותה אישה.

הדרמה הפסיכולוגית המסוגננת הזו עוסקת בכל השאלות הפסיכולוגיות והפילוסופיות שמרכיבות את משחק האהבה והמינים, ומטרידות את כולנו: האם אנחנו מתאהבים ונמשכים לאישיות או למראה? האם הגבר באמת רוצה לזיין את כל הנשים בעולם, או שבעצם הוא בכל פעם נמשך לאותו סוג של אישה בדיוק, רק בעטיפה אחרת?

בתוך מסגרת של סרט אהבה טראגי בודק הבמאי תסריטאי קים קי-דוק את כל המרכיבים שמהווים את מה שאנחנו מכנים אהבה. 

ניחוח עז של טריפו, ברטולוצ'י, רוהמר, אנטוניוני ועוד מבמאי הגל החדש ההוא, מורגש בספר היפהפה הזה, שמשקיע רבות גם באווירה ובעיצוב.

והלוקיישן. איך לא. לוקיישן לוקיישן לוקיישן. חלק ניכר מהסרט מתרחש בגן פסלים מדהים על חופו של אי, כנראה בדרום קוריאה. הגן מלא בפסלים של איברים מגוף האדם או של חפצים, אבל כולם מוגדלים בצורה קצת מפלצתית. בשעת השפל הגן מוקף בוץ לבן, ובשעת הגיאות הוא מוצף מים, והפסלים נראים כאילו הם צפים על פני הים. איזה מקום מדהים, שהבמאי היטיב לנצל אותו לבניית דימויים מדהימים על הקשר בין גוף ונפש במשחק האהבה.

וכמובן, ייתכן שאין מקום כזה, והוא יצר אותו בעצמו, ואז אני אפילו עוד יותר מתפעלת. כי להמציא תפאורה כזו בלוקיישן כזה זו גאונות, לא פחות.  

אם יוצא לכם, תחפשו את הסרט בלוח השידורים. בטוח שישדרו אותו שוב.