בננות - בלוגים / / שטומן בחובו
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

שטומן בחובו


רציתי

עין בצורת טיפה.
עין כחולה,
משב מסוים בגבות או ריסים,
ריחות פרדסים.

תו אחד שיאמר בבירור:
יש כאן סיפור.

איזה קפל שטומן בחובו.
נגיד יופי.
(לא אופי, לא דופי).

משהו
כמוס –
לחמור ולסוס.
כזה שיצריך פענוח,
יקרא לנוצה ולרוח.

אפשר גם תצרף שבלי התאמצות –
פנים כאלו
כמו לטיפה.

פנים שיגידו –
זותי יפה.

5 תגובות

  1. לי עברון-ועקנין

    יש לך!
    ואני כשהייתי ילדה התאמצתי נורא שהעיניים שלי יהפכו להיות ירוקות.

    • רונית בר-לביא

      ליקה יקרה – המשהו החמקמק מאד שגם השיר הזה מנסה לחקור אותו.
      לדעתי אין לי אותו במובן הגשמי..
      אבל זה בסדר גמור 🙂

      איך התאמצת להפוך עיניים לירוקות ?
      יש עדשות כחולות, אבל אני בטוחה שלך היתה דרך יצירתית לזה,
      משהו כמו להביט מבעד לשני עיגולי צלופן ירוק.

  2. טקסט מתוק ומשעשע

  3. זותי יפה, תבואי יותר, אנא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא