בננות - בלוגים / / והיי לי אם ואחות
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

והיי לי אם ואחות

 

 

בוקר
השמש מחממת זוג חתולות על ספת העור השרוטה. מצטופפות על השמיכה שאבישי הותיר, לפני שהלך   להמשיך לישון במיטה. 
ריח האדם, חום הגוף ההדדי ועייפות של שובע, התירו את כל אזיקי הריב והשליטה על טריטוריה. 
בובה שציפורניה שלופות כמו גופה העב 
ושולה שכל תנועה מפחידה אותה ומוציאה ממנה קולות שנדמים  לילדה מקופחת שלא חדלה להתלונן. 
יחד מול שמש חורפית נדיבה כשלעצמה, 
תמונת בוקר מנחמת ומעוררת תקווה. 
לרגע נדמה לי שאני כבר מבינה חתולים ומכאן הדרך להבין אבנים וכל דומם שהוא, לא רחוקה. 
בערב, תמונה של ילידי אי באוקיינוס השקט מברכים הר-סלע בארה"ב מזכירים לי את השקט הזה שהשתלט עלי הבוקר , והתקווה המוזרה להכיל ולהבין את הלא מובן. חומרים,תרכובות,תערובות,חיבורים,גופים חיים גופים דוממים .
שאיפה.
נשיפה.
שאיפה , נשיפה,
שאיפה נשיפה…………………………………………. 

שבט אתיופי מצוייר להפליא.
 http://www.scribd.com/doc/6002539/Tribus-de-LOMO-Hans-Silvester

 

 

 

17 תגובות

  1. אוח מירי, בעזרתך אני חווה את הבקר שלך, שהופך לשלי, בתפיסת העולם, בנשימה הזו המהורהרת והכל כך מזינה.
    תמונה מקסימה של השניים…:)

  2. יו, כמה הן יפות וטובות, מירינקה. הן הורסות אותי. אוח, אני מטורפת עליהן ועל כל עם החתולים!!!!!!!!!!! שכל חתולי התבל יבואו אלי!

    • מיד שמרתי לי את התמונה.

      • את יודעת, עבדה שלי שיחייה ומוטל שלי ז"ל היו תמיד קצת אויבים, למרות שבלב אהבו זה את זה והיו קשורים. אבל תמיד היו בניהם ריבים על טריטוריה ומדי יום הם היו מתגוששים כמו שני גלדיאטורים, איזה כמה דקות בבוקר. והם היו יושבים יחד, אבל ככה צמוד, כמו הבנות, אף פעם. אז אני רואה באהבה הזו של הבובה והשולה – השיג.

        • מירי פליישר

          יעלית במחשבה שנייה ולאור הדברים שאת מעלה לאחרונה על אנשים ולא להבדיל, הגעתי למסקנה ששולה פה על תקן מאוד פאסיבי, כמעט נכנעת ובובה כרגיל לוקחת מה שבא לה. שולה כמו פולנייה שנאנחת אחרי יחסים עם בעלה, או אפילו בתולה של לילה ראשון ,גם פולנייה. זאת אני מסיקה מהעובדה שהמחזה הזה לא חזר ושולה מחפשת להתרחק בשינה מבובה. הן פשוט רוצות את השמיכה הזו…ההישג לא בוסס ואין להתייחס אליו כקבוע 🙂

      • מירי פליישר

        לשמור. ייתכן שזה חד פעמי לצערי 🙂

  3. תענוג לקרוא אותך מירי! והתמונה ממש וגר חתול עם חתול, אצלי האם{מיצי} והבן{משי} רבים בלי סוף בעיקר האם, הוא מסכן טוב מדי..

    • אם ובן רבים, חני? ווי, לא ידעתי. אצלי מוטל ז"ל אימץ את חג'ג' כשהבאתי אותי בגיל חודש וחצי, וממש נהג איתו כמו אם אוהבת. כשהוא מת, מוטל, בגיל 10, מהרעלה, חגג' היה בן שנה, ועד היום, שנה אחרי, אני מרגישה שהוא מתגעגע אליו. ממש כאילו היה אימו. שני זכרים, והתנהגו זה עם זה כמו אם ובן.

    • מירי פליישר

      אמהות חני מתות לצאת לחופשי מהקשרים והילדים תמיד רוצים ורוצים….:) אצל חתולות. אנחנו החלפנו את ההנקה בהאכלה טעימה ושני הצדדים חוגגים.

  4. רונית בר-לביא

    הרבה רוגע יש בטקסט הזה ובתמונה,
    מירוש.

    והשבט ההוא – תמונות מפתיעות,
    ונותן כמה רעיונות טובים לפורים.
    או בכלל.

  5. מירי, החיבור שלך לאדמה מאפשר לך להבין גם אבנים.
    לא סתם את עובדת בחומר (אמרו לי פעם שאומרים חומר ולא חמר, כי חמר זה למעשה אספלט)
    מכירה את השבט המצויר. קבלית את זה כמצגת ושמרתי, זה מדהים!

    • מירי פליישר

      תודה לוסי. אולי יש משהו בדברייך. בינתיים אשליית ההבנה של החתולים מתפוגגת. דבר אחד בטוח שאהבה יש בי לחומר, אולי לאבנים וכנראה לחתולים . חוץ מהקרובים קרובים של הלב…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר