שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
לפני ימים ספורים נתבקשתי להשיב על שאלון אישי כמפתח לבית הפרטי שלי – כיוצרת, לא זה הממשי. אז הנה עוד כמה דברים שאולי לא ידעתם עלי לצורך קירוב הלבבות – אלי ואל "יומנה של אישה מודרנית". המוסתר בלינק הוא אתר חדש, כך נדמה לי, לענייני סופרים וספרות.
http://readbooks.co.il/levit/#.TzJOUaV16Rk
אהבתי מאוד, איזו במה מכובדת נתנו לך,
לומדת להכיר אותך ענת בראיונות האלה ,חולקות כמה ספרים משותפים והבחירה בתנ"ך -מעולה
הי ענתי,
דרושה הרבה כנות ויושרה לכתוב כמו שאת כותבת. את כותבת ממש את החיים. תמיד אפשר להיזדהות עם חלקים כאלו או אחרים.
אי אפשר להתעלם מכך שהילדות שעברת הולידה אצלך רעב מאוד גדול לאהבה של גבר. אני מרגישה זהות אליך בנושא הזה לגמרי… כמו שאומרים.
רק שאני לא בטוחה שהיה לי אומץ לכתוב כמוך,, בטח הייתי מסתתרת מאחורי פואטיקה כזאת או אחרת, להכניס ראציו, כדי שלא ידעו עלי את מה שאת כותבת ללא חת.
כבר מן הקטעים הראשונים אפשר לראות כמה מניפולציות עשה עליך דב ממש ביודעין בשלווה גמורה כדי שתגיבי בדיוק כמו שרצה שתגיבי. כמה הוא מחושב וכמה את מגיבה מיד מן הרגש.
אני מניחה שהדברים עוד הולכים ומסתבכים. אני למדתי במשך הזמן לזהות את הפרובוקציות האלה ודווקא לעורר בצד השני חוסר נוחות. לוקח לזה זמן, והמון נסיון.
באמת אני לא יודעת למה גבר ואישה שרוצים קשר כזה או אחר צריכים משחקים כאשר כל כך ברור שאת לא מן המשחקות משחקים שכאלה.
אני רק יכולה לאחל לך המשך יצירה פוריה ולדב אני יכולה לאחל שיהיה מוכן ללמוד ממך כנות מהי, קשר פתוח בלי לנסות לסבך דברים שאין כל צורך לסבך אותם.
קשרים בין גברים ונשים יכולים להיות משהו של כיף, הם יכולים להיות ידידות אמיתית ולא סוג של התגוששות – אבל זה המסע של דב, הוא לא המסע שלך.
תשארי כמוך והמשיכי ליצור
חוה
יפה לך
אני מסכימה איתך לחלוטין לגבי מה שכתבת על יחסי גבר-אישה. הצער הכי גדול שלי זה על עיוות היכולת שלנו ליצור משהו נפלא בקלות גדולה. באשר לאופי כתיבתי, חוה, אני חושבת שהוא משקף בעיקר את כנותי הפנימית עם עולמי הפנימי. המציאות שמשפיעה על העולם הפנימי של כולנו יכולה להיות מורכבת יותר או פחות ממה שאנחנו קולטים ומפרשים אותה. אדגים זאת בדמות אבי שסיפק לי לא מעט חומר נפשי לכתיבתי. יכול להיות שאילו נפגשתם ביום טוב שלו היית חושבת שהוא אדם נפלא, נדיב לב, קסם של בחור. כנ"ל לגבי דוב. אני, כמו כמעט כל יוצר אחר, באה אל הכתיבה מתוך העולם הפנימי שלי והדחף היצירתי/אמנותי שלי. אבל מה לעשות שכדי להביא ספר אל קוראיו חייבים גם להתראיין?! לפני שיצא לאור ספרי זה היתה לי דילמה קשה ביותר. לו שאלת את רצוני האמיתי הייתי אומרת שאני מעדיפה חד משמעית להפריד לחלוטין בין הכותבת וחייה לבין ספרה שהוא יצירה לעצמה ולא יומן אוטוביוגרפי. אבל מה לעשות שרק לשני יוצרים שאני מכירה ניתנה הפריווילגיה לנהוג כך – דהיינו אפס התראיינות. כוונתי ליהושע קנז וחנוך לוין. אז הנה תראי מה קורה. אין לי ספק שאת הספר עצמו איש לא יוכל ליצור כמוני – אפילו לא אני שנייה לאחר שסיימתי ליצור אותו. אבל כנגד זאת גם אם אלך לעולמי יוכלו להמציא ראיון איתי כאילו אני קיימת. כמו מה שקרה כאן. אני נתבקשתי רק להשיב על השאלון. כל השאר נכתב על ידי המערכת. כלומר, גם כשכבר אני חושבת שאני פטורה מהתראיינות על מציאות חיי הבלתי ספרותיים, אני מוצאת אותם כתובים בפתיח כאילו הם העיקר… ולא כך הוא. העיקר הוא היצירה לעצמה, כמובן.
ענתי,
את בדיוק בסדר ולא רוצה להכביר מילים על מה שכתבתי כבר. הכל במידה מבחינת התראיינות,
ואני איתך.
חוה
חיבוקי
עוד מילה ענתי,
ממש לא רוצה לדבר על המשפחה שלי, רק שאבי היה אדם חזק עיסקית, הוא היה איש מעשה, אני חושבת שעד היום בו פגשתי בו הוא ראה בדיוק מי נגד מי. עד היום כאשר אני חושבת עליו קשרים סמויים ניתרים וכמה אהבה הוא היה זקוק, אבל אנחנו כנשים צריכות לשמור על קשרים טובים, רק סולידריות נשית תביא להתחזקות שלנו – זהו גם משפט המפתח בתיאוריות הפמיניסטיות, בלי תככים, בלי עניינים לדעת שלנשים יש אינטרסים משותפים.
ועוד מילה, כמה הרבה נצרף שם בילדות. לזה צריך הרבה אחריות ויש כאן אנשים שנושאים בה יפה.
חוה
אכן הבמה מאוד נדיבה וגם יעילה מעין כמותה. שלחתי את השאלון למערכת ההוצאה ותוך שעתיים הוא היה "באוויר". המיזם חדש כנראה והרעיון שמאחוריו יפה, והוא הובא על ידי כאן גם כמידע שעשוי בבוא היום למנף את ספרך החדש ואת אלה של שאר עמיתינו.
ענת הי,
קראתי. מרתק. (ממשיך להיות בוש שעוד לא נמצא לי הזמן לקרוא את הספר כולו.)
ד"ש חם — צדוק
Hi Anat,
I call this interview:" sharing in a very high degree", something that I apreciate in people and so glad to find it in you.
Thank you for your invitation and may this book come with wings.