שחרחורת סופרת ומשוררת

          קרוסלה/ לנגסטון יוז (הגירסה המתוקנת): ילד צבעוני ביריד אֵיפֹה הג'ים קרואו שֶׁל הַקָּרוּסֶלָה הַזֹּאת? מָה, אֲדוֹן, אֶפְשָׁר פָּשׁוּט לַעֲלוֹת? בַּדָּרוֹם, בַּמָּקוֹם מִמֶּנּוּ אֲנִי בָּא, לְבָנִים וצבעונים, לֹא יְכוֹלִים לָשֶׁבֶת אֶחָד לְיַד הַשֵּׁנִי. יֵשׁ ג'ים קרואו בָּרַכֶּבֶת. גַּם בָּאוֹטוֹבּוּס יֵשׁ לנו ספסל אחורי בִּשְׁבִיל לַשֶבֶת. אֲבָל לַקָּרוּסֶלָה אֵין קָדִימָה וְאֵין אָחוֹר! אָז איפה הסוס ליֶלֶד שָׁחֹר?       ...

      When I Die  Nikki Giovanni when i die i hope no one who ever hurt me cries and if they cry i hope their eyes fall out and a million maggots that had made up their brains crawl from the empty holes and devour the flesh that covered the evil that passed itself off as a person ...

  כמה שעות אחרי הלידה, הם רבו. היא מאד רצתה לקרוא לתינוקת בילבי. בילבי זה שם טוב. היא עשירה. היא מפולפלת. היא חזקה. היא מאד חזקה. יכולה להרים סוס. בקלות. "זה שם עם מזל." היא צעקה לבעלה שעמד ליד החלון וכבר בכלל לא הקשיב לנימוקיה, "תאמין לי. אף אחד לא יעז להתעסק עם ילדה שקוראים לה בילבי." ובדיוק נכנס הרופא לבדוק את מצבה, ...

    ציירי לָךְ שָׂפָם שֶׁל נָמֵר. שְׁנֵי נִיבִים, (אוֹ יוֹתֵר). שֶׁנִּרְאֶה רַק רָעָב בַּלָּבָן שֶׁל הָעַיִן. אֵם אֶפְשָׁר, תְּנַסִּי לְגַדֵּל לָךְ גַּם זַיִן. תִּרְמְסִי, תִּדְרְסִי, תְּשַׁסְּפִי, תִּטְרְפִי, תְּכַסְּחִי, תִּמְעֲכִי, תַּהַפְכִי, תִּדְרְכִי,  וְעַכְשָׁו, תְּנַקִּי אֶת הַדָּם וּתְחַיְּכִי. חוה יקירתי. אני מבינה שאת כועסת. אבל לא בא לי להיות גבר.  אמיר יקירי. ברוך שובך מארצות הקור אל חלוני. (הווירטואלי, לעת עתה.) ...

        ארבעים ואחת יושב עלייך טוב. לא רואים עלייך ארבעים ואחת. אולי עשרים. עשרים וחמש גג.   אפס ברצפה.   לא רואים עלייך. טוב. אולי קצת בבטן. אולי בעיניים. קצת בזרועות. אולי קצת בלב.   ופרק יום הולדת קצר מ"מכתוב", רומן הביכורים שלי, המתנה הכי משמחת שקיבלתי בחיים, שיצא לאור בסוף הקיץ, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.  "מה עם הפסיכולוגית," אריק שואל ...

    תקשיבו. גם אני הייתי פעם בוועד הורים. בעצם כמה פעמים. בכל זאת, יש לי ארבעה ילדים. (טפו. טפו.) וגם בוועדת ה"היגוי" הבית ספרית הייתי. (כן, יש דבר כזה. ללא הורים שביניכם. הוגים שם רעיונות איך לשפר את החינוך הקלוקל של הדור הבא) וגם אני אספתי בדחילו ורחימו כסף למתנות סוף שנה, וגם אני רצתי אחרי אמהות נרגנות כדי ...

    זה קרה לי היום עוד אני יושבת לתומי, מחכה לרכבת, אני שומעת שתי נערות (אני עושה איתן חסד, יש מצב שהיו סטודנטיות) משוחחות. האמת היא, אחת מרצה בהתלהבות, השנייה מאזינה בנימוס. אז המרצה מדברת ומדברת ואיכשהו משתרבב לדבריה,  "המונדיאל בדרום אפריקה" אז המנומסת קוטעת אותה ושואלת "איפה?" אז המרצה אומרת  "בדרום אפריקה" והמנומסת, "כן, אבל באיזה מדינה?" אז ...

          ברחבת הדשא המוריקה שמחוץ לאולמות בית המשפט ניצבו קבוצות קטנות של אנשים. בד בבד עם הגשם שאך החל לטפטף, נטשו את מקומם וזלגו גם הם פנימה.  אחד משומרי הסף ניגב בשולי חולצתו מכשיר טלפון סלולארי שספג, כפי הנראה, טיפה או שתיים, ומסר אותו לחברו. זה עיין מחויך בתמונות שעל הצג, תוך שהוא מעיר בהתפעלות, "יפה. יפה לך. ומי זאת?… ...

  אמא שלי כואבת את מותו של לובה אליאב ז"ל. מאז שאני זוכרת את עצמי נשאה את שמו באהבה והערכה עצומה. אין לי ספק שאם אבא שלי היה חי, היה גם הוא מבכה את מותו, שכן לובה אליאב היה בין האנשים הבודדים שהשכילו לחבר בין מזרח למערב והיה חלוץ במובנה הטהור של המילה. בקרב עולי קוצ'ין ייזכר לובה אליאב לעד ...

              "small talk"   חם. חם. חם. מה זה החום הזה? יהורם נטל דף מערימת הדפים ששכפלה לו אשתו במשרד הממשלתי בו מצאה סוף סוף עבודה, קיפל אותו לכדי מניפה, וטלטל אותו מול פניו, "אז עד עכשיו, יש תשובות? כלומר, שאלות? יש למישהו מכם שאלות? לא צריך… לא צריך להתבייש. בשביל זה אני פה. ...