שחרחורת סופרת ומשוררת
כמו בניסיון לדחוק את כל הספרים למדף אחד. שירה ועיון ופרוזה וטיולים וילדים ובישול וארוטיקה ופורנוגרפיה ואומנות וקודש.
וצפוף לי. צפוף לי בעיניים.
ועד שאני מצליחה לשלוף ספר אחד, (בקושי רב אני מצליחה לחלץ אותו) אני פוגשת שדירות של פסקאות ארוכות בתוך מספרים ואותיות מסנוורות כמו האורות בכיכרות במשחק תופסת גובה.
וצפוף לי. צפוף לי בעיניים.
ועד שאני מצליחה לשלוף ספר אחד, (בקושי רב אני מצליחה לחלץ אותו) אני פוגשת שדירות של פסקאות ארוכות בתוך מספרים ואותיות מסנוורות כמו האורות בכיכרות במשחק תופסת גובה.
אני לא מצליחה לקרוא כלום.
אולי אני לא יודעת לקרוא בכלל.
אולי אני לא יודעת לקרוא בכלל.
.jpg)
איריס, את צודקת שבעיר הג'ונגל,
סבך המילים בשורות הבניינים-
מעמיס על היודע לקרוא.
ובכל זאת מכל חלון
ומכל פסיק ניתן להציץ
לתוך העולם ומלואו…:))
אכן, תמי יקרה, עולם ומלואו בעיר הזאת. מדהימה מדהימה. אי אפשר שלא להתפעל ממנה. אבל רק חזרתי ממנה, אתמול, ובפעם הזאת היא הייתה לי מלאה מידי. ופחות ממלאת.
כל כך תודה על הביקור והתגובה.
איריס מתוקה, טוב שחזרת האנרגיות הטובות שלך חסרו לי כאן, וניו יורק מפחידה מעוררת בי פחד גבהים ישן שעדין נטוע בי
ןבקשר לספרים
עשי לך הפסקונת וצאי לנשום אוויר בשדרה הסתווית במקום בשדרות המילים הצפופות
לפעמים צריכים נואשות את החיים עצמם
ולא את התחליף…
אבל החיים צפופים לי, חנה טובה וחכמה. מה נעשה איתם? נצא להתאוורר קצת בעולם הבא ונחזור?!?
סתם צוחקת.אל תיבהלי.
והעיר הגבוהה הזאת, למי שיש פחד גבהים… מה אגיד לך? מומלץ לקחת עם כדור הרגעה.
אולי גם אני הייתי צריכה אחד.
לא יזיק קצת עולם הבא כאן בעולם הזה אבל הזכות שמורה ליחידי סגולה
את "נשמעת" לי קצת נפולה אנרגטית מרגישה דרך המסך
או שזו השלכה ?
חנה טובה וחכמה. את הרי קוראת כל כך טוב. זה לא המסך שלך.זאת היכולת הזאת שלך, לקרוא בין ומאחורי השורות. נדירה. נדירה.
שולחת לך חיבוק אנרגטי מלא אור, ואני כבר רואה אותך בעיני רוחי מחיכת, גם צל של חיוך זה טוב
כל כך תודה, חנה. לקחתי והתחבקתי.וכמובן שהיה חיוך. תודה. תודה.
מפחיד הצילום אבל גם משעשע
איריסי, הצילום מפחיד ומשעשע. המציאות בעיקר מפחידה. ולא בגלל הגובה. אלא בגלל הקונספט.
תודה תודה שאת כאן.מקווה שתהיי כאן בפוסט הבא, כי הוא יהיה ציור, ומאד חשובה לי דעתך. (רק שאני אצליח להעלות אותו.)
מנהטן תובעת לחלום על מרחבים, וכשחוזרים לשלולית, חושבים על מנהטן.
ומגג הבניין במנהטן אומרים לילד: אבל למה הפלת את הדובי! הרי אמרתי לך להחזיק אותו חזק!
לאן נעלמת איריס?!
נועם מתוק, היה שווה להיעלם רק כדי לדעת ששמת לב.הייתי בניו יורק. והיא הייתה לי גבוהה מידי וצפופה מידי הפעם. למרות שברור לי שאני כבר מתגעגעת אליה. גם מבין השלוליות של בוסטון. (שלוליות שלג, יש לציין. גם על זה כבר יגיע פוסט.)
ולרומנסה שלך אני אכנס שוב בלילה שלי. אולי היא תרגיע אותי קצת.
מה שמבעית אותי, שככה הולכת להיראות תל אביב עוד 20-30 שנה. אני מקווה שלא אצטרך לראות את זה…
נו, הסתערת על החנויות לקראת כריסטמס? קנית משהו טוב בסייל? ספרי נמקי ודווחי.
צר לי, יעלה, אני וסיילים לא חברים טובים. בטח לא בתקופה הזאת (אגב, ניו יורק הכי הכי יפה לדעתי בתחילת החורף)
ובטח לא עם הילדים.אחרי שתי דקות בדיוק יעיפו אותנו מהחנות.
אבל היא מדהימה, מה אפשר להגיד? וטעימה. אלוהים איזה טעימה. אני צריכה לרוץ עכשיו עד ניו יורק כדי להוריד את הקלוריות.
נשיקות. כתבתי לך.
וואי, נורא צפוף,
עודף גירויים, ברררר.
(מכירה קצת את ניו יורק סיטי).
הצילום מעביר את זה מעולה.
זה כאילו הבניינים בעצמם מצפים שתגיד משהו ותתייחס לכל אחד מהם.
בטח מאד שמחת לחזור הביתה.
תודה רונית יקרה. על הביקור ועל ההזדהות.הכי טוב לחזור הביתה. אבל אני לא באמת בבית הרי.מאד מחכה לבית שלי האמיתי.
יפה כתבת איריס, סינוור המילים כמו עצמת הבנינים מסנוור, אך גם אני פה בהרצליה לא יכולה לקרוא דבר לאחרונה, איריס ק. אמרה לי שכתבת ספור יפיפה לא נכנסתי הרבה זמן לבננות , אבל את הספור שלך אקרא בקרוב,
חני יקרה , תודה תודה. עדיין האורות של הטיימס סקוור מרצדים לי מול העיניים. וכתבתי לך. מאד מקווה שקיבלת ושאת בטוב טוב.
תודה שביקרת אותי.
כל המדינה הזאת נראת לי כמו שאמרת פעם, פייק.
הייתי נוסעת לסוונטי , סוונטי.
חברה שנסעה לניו- יורק הייתה רק שם.
חברה אחרת הייתה עולה על הגגות לנשום אויר, ושם גם התחילה את התשובה.
יש גבהים שנעצרים בבניה.
סליחה, סוון סוונטי.
מסכימה. מסכימה. מתוקתי. יונייטד פייק אוב אמריקה. אבל מה לעשות? אין עליה.
הכל פה כל כך גדול מהחיים. אתה צריך עיניים גדולות ולב גדול ונפש גדולה, מספיק גדולה, כדי לא להתפוצץ. בהפוך על הפוך. העוצמה הפיזית גאוגרפית של האמריקה הזאת בלתי נתפסת.
ודווקא פה הכי קשה לי לחשוב על תשובה.
http://www.chabadworld.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1853
זה בסדר גמור.
בכל אופן חנוכה שמח.
תשובה זאת זכות, כי הקושי לפעמים עולה על על התועלת.
ולכן זאת זכות.
אבל את מקסימה בכל מקרה.
תודה, אביטל. אכנס בלילה שלי. אבל הבהלת אותי לרגע, מה חנוכה שמח? מתי נר ראשון?
הנה הרעה החולה הראשונה של הגלות.
נשיקות.
איריס, היום הייתי במסיבה בגן של בני. אז פעמי חנוכה כבר נוצצים.
נר ראשון הוא ביום ו' .
מדליקים עשרים דקות לפני כניסת שבת. ולהשתדל שהנרות יהיו ארוכים , כי כך ידלקו גם אחרי כניסת השבת ויאירו את השבת הנכנסת ולביתך וגם אותך ואת אהוביך .
אביטל יקרה, חג שמח גם לך ולאהובייך. תודה תודה. בהחלט אעשה כדברייך.
איריס ,בפעם הראשונה שהגעת לניו יורק היה חורף , לילה ואדים עלו מעיגולי הברזל של התחתית – הייתי בטוחה שהגעתי לגיהינום 🙂
בפעם השנייה זה כבר היה אחרת …
והצילום מדויק לגמרי
ריקי יקרה, זה גדול הדימוי שהבאת!גם יש לזה ריח די מבעית. עד שמתרגלים.תודה. תודה, וחג שמח ומואר לך ולאהובייך.
אני יליד העיר הזאת אחותי, אדם הוא גם תבנית נוף עירו. כשאני עוצם את עיניי אני רואה את סינטרה שר על הגגות האלה.
I wanna wake up in a city that doesn't sleep / And find I'm king of the hill, top of the heap / These little town blues are melting away / I'll make a brand new start of it, in old New York/ If I can make it there, I'll make it anywhere / It's up to you, New York, New York
אחי לגלות אמריקה. אם הייתה לי האנגלית שלך הייתי עונה לך בשיר. אבל אתה לא רוצה לאתגר את האנגלית הדיסלקטית שלי.אז אולי אצליח לצרף לך את השיר.
מכל מקום, חג שמח ומואר. מאד חזק הפוסט האחרון שלך. אכנס אליך בלילה שלנו.
איריס, אני אוהב את הציור שלך. כמשוררת, את צריכה להיאבק כמו כל משורר אמיתי בשד התיחכום. אל תוותרי על הניסיון לכתוב שירה. לכולנו קשה. הטור על הכפיתליזם יכול אולי להספיק מבחינת התיחכום. תנסי לכתוב את השיר מחדש. אולי תוותרי על מנות גדושות של כעס ותכניסי הבנה. אין לי ספק שיש לך תכונה זו.
בהצלחה!