בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / צריכה את עזרתכם !!! ועוד תמונה שהצטרפה באיחור
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    יש את הפעם הראשונה שהבנתי שאני רוצה לכתוב. רק לכתוב. לא לעשות שום דבר אחר. לא לברוח מעצמי. לא לרוץ אחרי עצמי, אלא לתפוס את עצמי ולהתיישב ולכתוב. את עצמי. זה קרה אחרי לידת בני הצעיר. ורד, חברתי, "הזכירה" לי שזה מה שרציתי לעשות כל החיים, וכנראה התנאים הפיזיים, הבטן הריקה, שפתאום היה בה מקום לגדל משהו חדש, והסערה הרגשית והטלטלה בעקבות המשפט: "איריס, אל תשכחי שרצית להיות סופרת" הולידו את "מכתוב". ואני זוכרת את הלילה הזה. התינוקי שלי מכורבל לידי בעריסה, ואני מפעילה את התנור הספירלי שתחת השולחן, לחמם את החדר ולהפשיר את הלב, ופותחת את המחשב. "חלונות" ו"צור". ואני מול הדף הלבן, הריק. ויש את המשפט הראשון שאני מזיזה בו את המילים מכאן לשם, משם לכאן, הלוך חזור הלוך חזור, עם פסיק, בלי פסיק, ואני בטוחה שזה יהיה המשפט הראשון והאחרון, "הבוקר יורד עליה. גם הבוקר יורד עליה. תמיד הייתה לה תחושה שבא מלמעלה." ויש את הקובץ הראשון, כמה משפטים מהוססים, שאני אפילו לא מעיזה לתת להם שם. אני מקישה קונטרול S , ומקלידה "איריס", ואחרי כמה שניות, ליתר ביטחון, גם מוסיפה 1. "איריס 1" ויש את הפעם הראשונה שעולים לי בראש השמות של הגיבורים, שיהפכו ויטלטלו את חיי בשלוש השנים הבאות. והדימוי הראשון. אחריו יבואו עוד מיליון ת'לפים. ופתאום מחשבות על העלילה, שנוטלת פיקוד ולוקחת אותי איתה. ולא ההיפך. והוויכוחים. והחלומות. והתגליות. והתובנות. ואני מתחילה להבין שאני בתחילתו של מסע ארוך, מתיש, כואב, שסופו מי ישורנו. ויש את הפעם הראשונה שאני מספרת למוש, בעלי שאני כותבת "ספר". קודש על בדל הלשון. ואחר כך לשתי חברות קרובות. ויש את הפעם הראשונה, אחרי שנה של כתיבה, שאני מגלה שהשם של הגיבורה שלי: "עירית" דומה להפליא לשם שלי. ואני נבהלת נורא. אבל כבר מאוחר מידי לשנות. עירית היא עירית היא עירית. היא כבר לא יכולה להיות מישהי אחרת. ויש את הפעם הראשונה שדניאל, חברתי, קוראת את מה שאני כותבת. היא באה הרוסה מעייפות מאיילת השחר, ואני מכריחה אותה לשבת למחשב, והיא כמעט נרדמת על המחשב, וקוראת, ומתעוררת, ומחייכת, "איריסי. יש בזה משהו." ויש את הפעם הראשונה שאני מגלה שיש לי יותר משישים אלף מילים, ואני מה זה מבסוטה מעצמי. כאילו יש איזה קורלציה בין כמות המילים לאיכות שלהן. ויש את הפעם הראשונה שאני מתעוררת בבכי מחלום שחלמת על עירית. אחר כך יבואו הרבה לילות כאלה. ויש את הפעם הראשונה שאני חושבת שאני לקראת סוף הספר. ויש את הפעם הראשונה שאני מעזה להדפיס את הקובץ. ונפגשת עם ורד בבית קפה במשגב, וזה לילה, וקריר, וורד אומרת לי, "את נראית לי אחרת." ואני מספרת לורד את כל העלילה המתוסבכת והמסוכסכת בדיוק כמו הנפש שלי, ואנחנו קוראות ביחד פרק, ולורד יש המון הערות, אבל העיניים שלה בורקות מהתרגשות, והיא לוקחת את הקובץ השלם ומבטיחה לקרוא. ויש את שיחת הטלפון הראשונה מורד. היא שקולה וזהירה. ובגלל שתמיד הייתה הרבה יותר חכמה ממני, היא רואה מיד את כל הכשלים בטקסט. והיא אומרת לך בעדינות "מתוקה, יש עוד הרבה הרבה עבודה." ויש את המייל הראשון לאלמוג בהר. אני לא מכירה אותו, הוא לא מכיר אותי, אבל אני נתקלת במאמר מופלא שכתב, וכותבת לו, בחיל ורעדה, "נתתי את כתב היד שלי לחברה טובה, והיא שלחה אותי לעשות עבודת עומק... " ואלמוג כותב לי אחרי שעה, הלב שלי נפל: "יופי. יש לך חברות טובות," ואפילו לא יודע כמה צדק. ובכל מקרה, במשך חודשים ארוכים הוא עונה לי בסבלנות פלאית על כל השאלות שלי. ויש לי המון שאלות. והוא לא הודף, ולא מגרש, ולא מתייאש. אני לא יכולה לשכוח לו את זה. ויש את ערב המשוררים הראשון שהייתי בו בחיים. אני בכלל לא רוצה ללכת, אבל אלמוג הזמין, וזה בטבעון, אז למה שלא אלך? ובערב הזה אלי אליהו קורא את "מתחת לפני האדמה", ואני מבינה שהוא הצליח להגיד בשתיים עשרה שורות מה שניסיתי להגיד במאה ושלושים אלף מילים. ויש את המייל הראשון לאלי אליהו. אחריו יבואו אלפים. אלפי אלפים. ויש את הפגישה הראשונה עם אלי, וכבר בפגישה הראשונה אני מבינה שהאיש הזה הוא ההיפך הגמור שלי. אני פטפטנית. הוא שתקן. אני מפוזרת. הוא מהודק. אני אסוציאטיבית. הוא מדויק. ואני מבינה שהוא האבא של הספר הזה. ויש את הפעם הראשונה שהוא מחייך ואומר, "זה פרק טוב." ויש את הפעם הראשונה שאני כבר רוצה לשלוח את כתב היד, והוא אומר לי לחכות. ויש את הפעם הראשונה שהוא כותב לי: "כן. אפשר לשלוח." והלב שלי דופק. דופק. דופק. אפשר לשלוח!!!!!! ויש את הדחייה הראשונה. "איריס יקרה. לצערנו לא נוכל לפרסם את כתב היד ששלחת לנו. אנחנו מאחלים לך הצלחה רבה בהמשך." ויש את הדחייה השנייה. השלישית והרביעית. והחמישית........ מי בכלל סופר? ויש את המייל הראשון מחנן חבר. "איריס יקרה. סיימתי לקרוא את ספרך. יש לך רומן מעולה. אני מאד אשמח להוציא אותו............." הבית רועד מצרחות של אושר. ויש את הטלפון הראשון לשולה שילהב, עורכת המשנה של הסדרה: "היי, איריס, איזה יופי שאת מתקשרת.... תשמעי. כל כך נהניתי מהספר... " ויש את הכניסה הראשונה לבניין הוצאת הקיבוץ המאוחד. בבני ברק. אחרי שורה של מוסכים ועשרים הערות שוביניסטיות, אני עולה במדרגות וצובטת את עצמי. הולכת במסדרונות ההסתדרותיים ולא מאמינה. הלב שלי בוכה וצוחק וצוחק ובוכה. אושר אושר. אושר. זה הבית שלך! אלוהים! זה הבית! ויש את הפעם הראשונה שאני מחזיקה בדפים שהכי הכי קרובים להיות ספר. אני מחזיקה ב"העתק שמש" ואני מסונוורת. לא מאמינה שזה קורה לי. ויש את הפעם הראשונה שאני פוגשת את כל אנשי ההוצאה הנפלאים שיספרו על הספר בראש חוצות, את עוזי שביט, ואורי רון, וסיגל זלייאט, שהיא ללא ספק ה"מכתוב" של הספר הזה, ואנחנו יושבות במשרד שלה, והיא כולה מחייכת שמש: "לא יכולתי להוריד את הספר מהיד." ויש את הפעם הראשונה שאני מחזיקה את הספר.

צריכה את עזרתכם !!! ועוד תמונה שהצטרפה באיחור

 

 

 חברים יקרים וטובים,

אלו ציורים של חברתי המוכשרת והמקסימה, ורד פירחי ליננברג. (אקריליק על תחרות וקנבס)

אנו עובדות כרגע על פרוייקט משותף.

אנא ספרו לי מה אתם חושבים על הציורים (אני בכוונה לא כותבת את שמותיהם) מבחינת : וויזואליה, סימבוליקה וכו'. ואם תוכלו אנא כתבו לי איזה אתם הכי אוהבים או איזה מהם הכי תפס את עיניכם ודעתכם.

תודה גדולה גדולה וברכות לשבוע נפלא.

 

4.5.2010   הוספתי תמונה. גם היא של ורד פירחי ליננברג.

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

43 תגובות

  1. יעל ישראל

    אוהבת את הראשון, זה העליון, הוא מבהיל למדי.
    ואת האחרון, גם הוא מיוחד.

    • איריס אליה

      יעלה אחותי. ספרי לי מה המילה הראשונה שעולה במוחך למראה התמונה הראשונה? בלי מסננת.
      נשיקות יקרה.

  2. חנה טואג

    גם אני הראשון הוא הכי מורכב מזכיר לי את המשפט חלולים חלולים(בקשר לגוף נשי ובהמשך לפסוק: נקבים נקבים) זו האסוציאציה הראשונה שלי

    • איריס אליה

      חנה טובה ויקרה, אין לי מושג אם ורד חברתי חשבה על ה"נקבים נקבים", אני מוצאת את זה נפלא. אולי אני משוחדת, כי שמתי את הראשון ראשון, הכי התחברתי אליו, הוא יושב לי בראש ולא זז…
      אפשר עוד שאלה? האם את חושבת שהוא מעורר גם אנטגוניזם?

  3. אוהבת את הבריכה.
    התמונה הראשונה מזכירה לי עקדה. אישה נעקדת.

    • איריס אליה

      לי מתוקה, תודה רבה רבה! אם תוכלי, ספרי לי בבקשה מה ראית בבריכה, במבט ראשון ושני. זה מאד חשוב לי.

  4. תַּלְמה פרויד

    יפים מאוד הציורים, איריסקה. הראשון נראה לי ברוטאלי-סימבולי-סקסואלי. טיל שחוצה גןף חלול של אישה.
    השני נעים ומעודן. אוהבת הכי את השני.

    וכולי סקרנות… (תגלי לנו אח"כ, נכון?)

    • איריס אליה

      תלמתי, איזה עונג לשמוע את קולך הווירטואלי… צלול שכזה. עם סיומת ה"לי" הזאת. אבל נשאלת השאלה אם את מוכנה לוותר על ה"ברוטאלי" :)
      אם כן, עשינו עסק.
      שבוע הכי נפלא מבוסטון החמימה שהחלה מציינת סיילים מוטרפים של קיץ. וההזמנה בעינה עומדת. נשיקותי.

      • תַּלְמה פרויד

        איריסקה, בחיי שאני קוראת את מחשבותייך מרחוק. אחרי שכתבתי אמרתי לעצמי: איריס לא תאהב את ה'ברוטאלי'. בחיי!! וחשבתי שהניסוח המדויק היה צריך להיות 'ברוטאליסטי'. כלומר, לא הציור ברוטאלי, אלא מה שהוא מבטא. אולי מה שהוא מוחה עליו. מתנגד לו. במקרה זה בעיניי, היחס לאישה המסומלת בציור. ויש הבדל ענק בין 'ברוטאלי' ל'ברוטאליסטי'. ואם הציירת/ואת התכוונה/תן למשהו ברוח זו, אז הצליח מאוד, כי אכן מעביר מסר מלא עוצמה ואף מחאה על יחס (אפשרי) לאישה. אולי זו עטיפה לספר? אולי רוח הדברים שבו מתאימה לציור העטיפה ולהיפך? הפלגתי בהשערות, את רואה. אח"כ הגיעו אלייך עוד תגובות וראיתי, שיש עוד שחשות בדיוק אותו דבר, רק ניסחו במילים אחרות וביתר פירוט.צריכה לרוץ לעבודה, אז לא אמשיך כרגע. אשמח לשמוע את דעתך אחרי התיקונצ'יק. יומטוב. נשיקות

        • איריס אליה

          התיקונצ'יק גדולצ'יק, תלמתי יקירתי, לוקחת גם לוקחת. וכל כך חייכתי למקרא העובדה שקראת את מחשבותי. זאת מחמאה גדולה שמלמדת על כוחה של הווירטואליה. עוד לא ממש נפגשנו, אבל המחשבות נפגשו גם נפגשו… ורוצי לך, יקרה. הכי מקווה שהיה לך יום נפלא. אני רק מתחילה אותו.
          נשיקות.

  5. ענת לויט

    איריס, הראשון והשלישי נדמים כהמשך אחד של השני, והם שונים במהות וקצת בסגנון מן השני וממה שהוא מעורר. לכן תלוי מאוד מה מבקשים לעורר…
    לגופו של עניין, כל השלושה אהובים עלי, אך כאמור מעוררים תחושות ורושם שונים בתכלית.

    • איריס אליה

      ענת יקרה, תודה רבה על הביקור הביכורי אצלי. מאד משמח!
      אין לי מושג אם ורד תסכים איתך, אבל אני מאד מסכימה. גם אני קוראת את הציורים כמוך. בהחלט מוצאת חוטים מקשרים רבים בין הראשון לשלישי, ומבדלת את השני.
      אם את שואלת מה ביקשתי לעורר, אשיב, עניין. שוב, אני מניחה שליוצרת מניעים שונים. אבל לי מאד חשוב העניין שהם מעוררים. האם הם מעוררים שאלות… האם תהנה פרשנויות שונות…
      האם מי מהמתבוננים יצוד את כוונת היוצרת, שאותה אני מכירה, ומאד מאד מזדהה.
      שוב תודה רבה על הביקור והתגובה. מאד חשובים לי.

  6. מצאו חן בעיני הראשון או השני,בעיקר השני, השלישי פחות.

    • איריס אליה

      גליה יקרה. תודה רבה על התגובה. זה מעניין שאל האחרון את פחות מתחברת. האם בגלל שהוא פחות פיגורטיבי?
      שבוע נפלא נושא בשורות טובות!

  7. מירי פליישר

    ציורים יפים מאוד למרות שאני לא אוהבת סוריאליזם כמו בראשון ובשני. מצויירים היטב. אני במיוחד אוהבת את הראשון . מבינה שלקו החצייה בין השניים בשני והראשון יש תפקיד מחבר ומפריד.
    נראה לי די בעייתי לשלב. או שהציור יהיה נפלא או הטכסט. שניים נפלאים. נדיר וסלחי לי על הסקפטיות.

    • איריס אליה

      מירינקה אהובה, את אולי לא תאמיני, התבוננתי בציורים האלה שעות, גם בפורמט הטבעי, (את הראשונה גם בתערוכה בעין הוד) ועד שקראתי את התגובות שלך ושל חנה טואג, לא שמתי לב שבכולן קו הפרדה, שהוא כמובן, כמו שכתבת, נושא משמעויות רבות נוספות.
      מה זה אומר?
      זה אומר שכבר הפוסט הזה השיג את ייעודו.
      ואל דאגה. את צודקת לגמרי. אין לי שום כוונה להציב טקסט שלי לצד הציורים. אחד תמיד יהיה טוב יותר, ובמקרה של ורד, זה ברור כשמש שאלו ציוריה. אז באמת קטונתי. ורק שתדעי שאני בונה על ורד שתגיע איתי לאחת התערוכות או ימי המכירות שלך. אני נורא רוצה שהיא תראה מה את עושה.
      אבל עזבי הכל. איך את? הכי מקווה שאת "חלומה" לגמרי… ובעצם, חלומית לגמרי. (ו בשורוק):)
      נשיקות ואהבה.

  8. הי מתוקה, כשאת שואלת ככה בלי הסברים את פונה לדמיון האישי של כל אחד ואחד והדמיון האישי שלי כנראה לא יתאים למה שאת מחפשת אבל הנה ארשום לך רק כי הצבת את שם הפוסט כבקשה לעזרה.
    אז הראשון נראה לי כמו עמוד שדרה ועם כל האדום הזה מסביבו כמו ציור של גוף מבפנים ומשום מה הצבעים והקווים העבירו לי תחושה של מחלה קשה.
    הציור השני עם צבעי בריכה ומערבול נראו לי כמו אישה אחת נלחמת והשניה רוכבת עליה נאחזת בה ובעוד שהמעיים שלה נשפכים לאורך הברכה האישה הנלחמת מנסה להעזר בחבלי המיעיים ולהגיע עם זו שרוכבת עליה לצד מבטחים.
    השלישית, זה בערך איך שהייתי מציירת פרפר שהתנהג מאוד רע בחייו הקצרים והגיע לגיהנום.
    אז… אם לא התכוונת לעמוד שדרה חולה, מעיים שפוכים או גהנום לפרפרים כנראה שהדמיון שלי לא יוכל לעזור הפעם:)

    • איריס אליה

      סיגלי חמדתי, אני עונה לך ראשונה, כי אני מפחדת לפספס אותך… איפה את?

      מה שעשית זה בדיוק בדיוק מה שרציתי שיקרה. ואין על הדימיון שלך. הוא תמיד עובד שעות נוספות. תודה ענקית.
      אפשר שאלות?
      יש איזה מהם שעורר בך אנטגוניזם?
      בשלישי, ה"פרפר" יכול להתפס בעינייך גם כאיזה אובייקט?
      ואחרונה, תהיי און ליין מתי שהוא במהלך היום?

      • חנה טואג

        זה לא נראה פרפר אלא כחזיה על מוט רמזים פאלים אלימים בכל הציורים מעין סצנת אונס או משהו, האדום צבע של תשוקה ודם
        חוויה אלימה וגסה כנגד הגוף הנשי שהתרוקן מתחולתו בגלל היחס אליו כאוביקט בלבד
        גוף חלול אפילו בתמונת הים אין רגיעה
        גם שם מופיע היסוד הפאלי(החבל המתפתל) כשריד למה שהיה
        הציורים מעלים סצנות אלימות וקשות כלפי הגוף הנשי
        הגוף הנשי כאוביקט חלול תפיסה אירונית לדעתי של נקבבים נקבים חלולים חלולים שבסידור התפילה כך אני מרגישה זה מה שעובר אלי איראיס מהציורים או שמא ממוחי הקודח:)

        • חנה טואג

          צ"ל "מתכולתו" כמובן(תיקון טעות מלמעלה)

        • איריס אליה

          חנה, את מדהימה!!!!!!!!!!
          כאילו דיברתי איתך על הציורים. את פשוט מדהימה.

          • יש כאן בפרוש מחאה נגד חפצון האשה וראיתה כגוף או אוביקט בלבד
            אין לה פנים או דיוקן רק בגד, רק קליפה ריקה ,זה חזק הציור הראשון מדהים בעיני

          • חנה טואג

            התגובה למעלה שלי לא יודעת למה נשמטים השמות זה , מה זה מעצבן

          • איריס אליה

            חנתי. אין על תבונת עינייך ותבונת ליבך. אכתוב לך בלילה שלי למייל הפרטי. נשיקות רבות.

          • רונית ליברמנש

            הראשון. מערער. חודר. עשוי לעורר התנגדות, מפני שהוא אונס את הצופה. חדירה במבט. אישה משופדת. נרתיק משופד.

          • איריס אליה

            רונית יקרה, תודה גדולה על הביקור הביכורי אצלי ועל התגובה, מאד חשוב לי לשמוע איך נתפסים הציורים בעיניים שלא מכירות אותי. חוץ מזה, קוראת דברים שלך בעניין רב. מקווה שעוד תיפגשנה דרכנו.

  9. בעלי אמר שהשלישי הוא חזיה. הוא הכי תפש אותי.

    אני לא יודעת מה לחשוב עליהם כמכלול.

    כלומר משהו על מיניות האישה.

    • איריס אליה

      אביטלי, בעלך צודק. אבל ספרי לי מה עושים לך הציורים האלה. יש לי הרגשה שלא אהבת אותם. חשוב לי מאד מאד לשמוע את האמת שלך. נשיקות, מתוקה.

  10. הבת של סיגל

    בציור הראשון אני רואה ראש קטן, שחור- מין צללית של גלגולת מחוברת לצינורות חלולים.
    בהתחלה ראיתי את זה כעמוד שידרה עד שהתעמקתי בציור.
    בציור השני ראיתי שני אנשים שנסחפו בים ואישה נשענת על איש, זקוקה לעזרה, והוא תופס מוט ונעזר בו להצילה.
    בציור השלישי אני רואה מדבר או כוכב אחר ממולא ברוע שבו יש קרניי שטן אדומות שפתאום הופכות לאצבעות שעושות "אווווום".
    הכי אהבתי את הציור השני כי הוא יותר רגוע מבחינת הצבעים, ויותר קליל באופן יחסי. שאר הציורים משדרים רוע וקשים. 

  11. הבן של סיגל

    בציור הראשון אני רואה עמוד שדרה.
    בציור השני אני רואה ציפור מוזרה שעפה או שני אנשים בברכה והקו זה הסימן של העמוקים.
    בציור השלישי אני רואה עיניים במסכה.

  12. אמיר אור

    הראשון הכי מעניין, אבל גם הכי אמביוולנטי מבחינת האסוציאציות והרגשות שהוא מעורר.
    השני הוא שמחה שלוה.

    • איריס אליה

      ואני חולה על מפגשים משפחתיים! את יודעת שאני בתוך אחד כזה… יש לי כבר כאבי בטן ורגליים… את לא מבינה. הפכתי להיות מדריכת תיירים. זאת הפעם הראשונה של אחותי בארה"ב.

      אז ככה, חוץ מזה שתעבירי לילדייך המהממים את אהבתי, (איפה השלישי? מה, הוא קיבל פטור?!?) זה ידוע שאין על ילדים. כל מה שאנחנו רואים הם רואים בהפוך על הפוך ומוסיפים אין סוף אינטרפטציות. אז תמסרי להם שהתמוגגתי. זה היה פשוט תענוג לקרוא את התגובות שלהם.
      נשיקות וחיבוקים, מתוקה. הכי מקווה שאת בטוב. אנחנו שוב מחוץ לבית היום ומחר נוסעות לניו יורק, אז בטח נדבר רק בשבוע הבא.

    • איריס אליה

      אמיר יקר, איזה כיף שנכנסת!!! כבר חשבתי שאני מחוץ לתחום לגברים… ורציתי להוציא פוסט נפרד שקורא לגברים להגיב, מאד מאד חשוב לי לשמוע איך נתפסים הציורים מצידו השני של המתרס, כי כמו שקרוב לוודאי הבחנת, הציורים מאד נשיים. אני לא חושבת שגבר יכול היה להוציא את הציורים האלה תחת ידיו.

      נסיעה טובה והצלחה רבה בערב שאעדר ממנו. אם ירצו השמיים ולופטנהזה, אגיע לערבים הבאים. נשיקות.

  13. טוב, הפכתי את הפוסט שלך למפגש משפחתי:)

    עכשיו אתפנה לעוד כמה עניינים משפחתיים שלא ליד מחשב, מן כאלה כמו ארוחת ערב ולילה טוב, ואהיה כאן מאוחר יותר לענות גם על שאלותייך.

  14. אני אוהב את האמצעי. המבט הראשון על שתי הדמויות במי הבריכה, המבט השני מתעכב על הגלים המוזרים והלא סימטריים ומזהה דמות פושטת את ידה.

    הראשון – מיני מאוד – אף על פי שנראה שהוא עיבוד לאיזה חפץ, מעורר אסוציאציות רעות של התעללות. אצלי לפחות. יוצר תחושת מחנק.

    גם השלישי נע בין הפשוט לאפל, הניגודים בו (דרך פוטמונטז'?) בולטים יותר, מה שנותן לצופה מרחב נשימה לכן אני מעדיף אותו על האדום הקודם.

    • איריס אליה

      נועם מתוק ורחוק, כמו שכתבתי לאמיר, כל כך כל כך שמחתי בתגובתך הגברית. היא מאד חשובה לי, ומבלי שהתכוונת, נראה לי שתהה לה השפעה מכרעת.

      הכי לא רוצה תחושת מחנק. ממנה חששתי.

      נשיקות רבות ותודה גדולה.

  15. איריס אליה

    כרגע נכנסתי, ואין לכם מושג איך אתם עוזרים לי. אתם כולכם נפלאים. תודה ענקית.
    אקרא ועוד אגיב. גם ורד, חברתי שלי המוכשרת, נכנסה וקראה וכתבה לי שיש פה המון המון חומר למחשבה ועבודה.
    עוד תודה גדולה גדולה.

  16. רונית בר-לביא

    הראשון הזכיר לי באסוציאציה את הזחל המעשן מאליס.
    וגם קצת רורשאך של פאליות.

    הבריכה – ציור נעים.

    והאחרון – הכי נשי, ומסביב מערבולת.
    אליי הכי דיבר.

    • איריס אליה

      רוניתי. הזחל מאליס זה גדול. את זה עוד לא שמעתי. היו כבר עמודים וטילים וחלקי גוף… אבל זחל, ועוד זחל פלאות? את הראשונה.

  17. הי איריס
    ראשית להגיד לך שהציורים חזקים
    בכולם כמובן יש קו החוצץ לשניים את התמונה
    הראשון אלים וטורד מנוחה
    את השני – "הייתי תולה בסלון", למרות שיש בו טשטוש ואנונימיות
    השלישי כמו מנקין (בובת חלון ראווה)
    וכולם מעניינים מאד

    • איריס אליה

      תודה גדולה, ריקי, על התגובה ועל ההתגייסות. אני חשה כמוך, והתגובה שלך מחזקת מחשבות מוקדמות שהיו לי. ובובת חלון ראווה, לשלישי, או לרביעי?
      כי בובת חלון ראווה זה עניין שמאד מתאים לקונספט.
      תודה רבה רבה ושבוע טוב!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן