בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / רשימה נפלאה ומרגשת של אביב פרץ בזוטי דברים
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

רשימה נפלאה ומרגשת של אביב פרץ בזוטי דברים

לקריאת הרשימה המלאה

גבר אישה ציפור״ הוא בראש ובראשונה ספר מעניין, שהקריאה בו קולחת. זה אינו דבר מובן מאליו, היות שהוא מהלך בטריטוריה שכבר נכתב עליה לעייפה בספרות, אהבה בין גבר לאישה. מה עוד חדש, שאלתי את עצמי, וגלגלתי עיניים מול הכריכה האחורית, שם הופיעו ביטויים פומפוזיים כמו ״יד הגורל העלומה״ ו״הוויה ערה של אש ומים״. אז מה בכל זאת עיגן את תשומת לבי במהלך הקריאה, ובמה מוֹתר סיפור האהבה בין יואל ודליה על סיפורי אהבה אחרים? לקח לי קצת זמן לפענח את התעלומה הזו עבור עצמי ולהמליל אותה.

אך לפני כן, צריך להתייחס לכתיבתה של אליה כהן, שכן היא איננה כתיבה רגילה, אפילו הייתי אומר שהיא בעלת זהות מובחנת, או לפחות: אני לא נתקלתי במישהו או מישהי שכותבים כך. איך ״כך״? אפשר למנות לפחות שלושה רכיבים ייחודיים בכתיבתה של אליה כהן: ראשית, יש לה נטייה חיננית לחדש פעלים בשפה העברית, מה שמלחלח את הטקסט היוצא תחת ידיה. כך למשל, מופיעים בספר הפעלים ״לסלגן״ (מלשון סלוגן), ״לנכל״ (מלשון נוכל) ו״משורמנט״ (מלשון שרמנטי) – רשימה חלקית בהחלט. מאפיין נוסף של הכתיבה, שאף הוא חינני – אם כי לא כל הזמן, ופה ושם הוא אפילו מייגע – הנו השימוש הכמעט בלעדי של אליה כהן בכינוי מושא חבור. החל מכינויים קומפקטיים כמו ״הציפהּ״ (הציף אותה) – מה שגורר אינפלציית מַּפִּיקים בספר – עבור במשקלים באורך בינוני כמו ״ראוהָ״, ״הטרידוהָ״ ו״הפריעוהָ״, וכלה במבנים מגושמים כמו ״סיווגתהו״.

האלמנט השלישי הבולט בכתיבתה של אליה כהן הוא היכולת שלה לכתוב סצנת סקס – ובספר ישנן די הרבה כאלה – כאילו מדובר בסצנה הכי שגורה בספר. יש לא מעט סופרים, מיומנים ומנוסים ובעלי כושר הבעה נפלא, שמודים בפה במלא שהם אינם יודעים לכתוב סצנות כאלה כמו שצריך, ועל כן נמנעים מכך. אני זוכר ריאיון עם שולמית לפיד, שבו סיפרה – עם הומור עצמי מלוא החופן – שכשכתבה את סצנת הסקס באחד הספרים בסדרת ליזי בדיחי (״מקומון״, אם זכורתני) היא עלתה מעלה מעלה במשלב, עד שפתאום מצאה עצמה משתמשת בביטויים משיר השירים. לעומתה, אליה כהן מדלגת מעל המשוכה הזו בנונשלנטיות ראויה להתפעלות.

עיצוב הדמויות, הן של דליה והן של יואל, הוא לא פחות ממצוין. כבר מתחילת הספר הן קמו לתחייה לנגד עיניי, הרגשתי שאני מבין מי הן ומה מניע אותן. דווקא משום מכך – וכאן אני עומד לכתוב דברים שכנראה יקוממו עליי רבים מקוראי הספר – הייתי רוצה לכפור בניסיון לעצב את ״גבר אישה ציפור״, כסיפור של ״אהבה גדולה״ (כפי שנמסר בכריכה האחורית), ואת יואל ודליה כ״נשמות תאומות״ (כפי שדליה רואה אותן עוד מילדות). בשלב די מוקדם בספר כבר היה לי ברור שאין שום סימטריה ביחסים הללו. דליה מתאווה ליואל, וליואל באופן בלעדי. ואילו יואל, איך לומר את זה, סבבה לו עם דליה, אבל באותה מידה יכול להיות לו סבבה גם עם אחרות. בראייתי, אלה יחסים שלא יוכלו לתקון לאורך זמן, משום שלא מתקיים בהם שיווי משקל, אלא היררכיה של ציידת וניצוד. ואמנם, יואל הוא זה שעוזב את דליה, יותר מפעם אחת; והוא זה שמצהיר בסיפוק בפני דליה על אשתו: ״היא טובה אליי״; והוא זה שמנהל מערכות יחסים רציניות כאלה ואחרות במהלך השנים; והוא זה שאף פעם אינו יוצא מעורו כדי לחדש את הקשר כשהוא ניתק (להוציא פעם אחת ויחידה).

לפני כעשור עלתה לאקרנים הקומדיה הרומנטית, ״הוא ….

 גבר אישה ציפור אלה קנר״

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן