שחרחורת סופרת ומשוררת
במהלך כתיבת "גבר אישה ציפור", שהוא ספר פרוזה לכל דבר ועניין, התפרצו פנימה לתוך "בית הספר" כל מיני פרגמנטים מנוקדים, אני מניחה שבהשפעת "מצבי רוח" המופתי של הופמן. בגלל זה, אגב, אני מנסה לא לקרוא משל אחרים כשאני כותבת, ובגלל שאני כותבת כל הזמן בשנים האחרונות, באיזו תחושת בהילות ודחיפות לא מוסברת, צנח הספק הקריאה שלי במאות אחוזים, זה מעציב מאד חייבת להודות.
כך או כך, כשהתחלנו דפנה ואני לערוך את הספר, התלבטנו איך ואיפה להציב אותם, כי קשה לאכול את הקטעים המנוקדים האלה, לא הייתי משוכנעת שהקוראים יעקבו אחרי חוט המחשבה האסוציאטיבי שלי. דפנה מצידה, חשבה, שחלקם נהדרים וחלקם מיותרים לגמרי. בסופו של דבר הצבנו אותם בסוף כל פרק, ואני סקרנית לשמוע את הקריאות שלכם על המהלך הזה.
הפרגמנט הבא, שענת קוריאל האהובה והחכמה בחרה לפרסם בליריקה, נכנס לספר, אבל קוצר באופן דרמטי. כאן אפשר לקרוא אותו במלואו: אין לפחד לומר את המילה גורל