שחרחורת סופרת ומשוררת
1.
הפעם האחרונה שהייתי בפריז הייתה בגיל 17 במשלחת נוער של התנועה הציונית לנוער לצרפת שרק אלוהים יודע איך הצלחתי להתקבל אליה בהתחשב בזה שהתחלתי ללכת לתנועה הציונית לנוער יומיים לפני מבחני הקבלה ובקושי ידעתי שקיימת בכלל תנועת נוער ציונית מפוארת כזאת, היום זו מדינה ציונית מתפוררת כזאת, בקיצור, זה היה לפני מלא זמן כשנתבר רפאלי 2000 היה סתם נמל תעופה בן גוריון בלי ב״ר אול אובר וגם היה הרבה פחות קפוא, אלוהים, מה נסגר עם המזגנים ביזראל, ממש מזמן, שכביש 6 היה רק כביש ואני הייתי רק איריס אליה. התארחנו אצל משפחה יהודית שאני זוכרת אותה כנחמדה מאד בעיקר בגלל שההורים התפעלו מהצרפתית המניפיק שלי בעוד מאדם חנה המורה לצרפתית שלי התפעלה ממנה הרבה פחות
זה היה באמת מזמן, כשטור אפל היה מגדל אייפל בתוך כדור שלג על השידה בסלון של שרון ש. שכולנו קנאנו בה כי יצאה לטיול של אירופה הקלאסית כשאירופה הייתה עוד קלאסית.
אלור פרי, ג׳ה אריבה וג׳ה פרלה א פטיט פו!
2.
טוב, נחתתי, והמסקנה המיידית היא שהצרפתים והצרפתיות מהממים ומהממות. זה התחיל משוטר שחור מהמם ואז בעוד איש שחור מהמם ואז באישה שחורה מהממת וחייכנית כולם הסבירו לי בנועם ובאדיבות איזה מטרו לקחת וכמה תחנות לספור ופתחו מפה והראו לי את המסלול ואז היה עוד גבר שחור מהמם ואדיב וכשחשבתי שרק השחורים כאלה מתוקים ונעימים ומסבירי פנים כשחורים אל שחרחורת הגיעו כמה לבנים ולבנות ומון דיו, הם כולם היו צרפתים ומהממים!
ג׳ה טם פרי, אוללה, כמו שמאדאם חנה מורתי לצרפתית הטובה עליה השלום הייתה אומרת וואישוניה הבולטים היו מאוללים איתה. מרסי בוקו על קבלת הפנים הזאת, פרי, בהחלט חוויה מתקנת אחרי ברלין. אני טרה טרה שמחה.
וחוץ מזה אומה נשפטת על פי פינות הכתיבה במלונותיה, והנה לכם כורסא גוצה וכיסא סגול יושבים איתי בחדר.
נ.ב.
טוב, אני יודעת שאני עפה על עצמי אבל הרגע עניתי לאיזה בריטית מה התחנה האחרונה של המטרו מס׳ 10. תשאירו אותי בפריז עוד אהפוך למדריכת תיירים. חחחח
מה שכן, הייתה לי שיחה מעניינת עם צרפתייה אחת על הסכסוך הישראלי פלסטיני. (היא התחילה)
אה. ושכחתי חיסרון גדול של הצרפתים. שלמרות שרק סתיו וממש נעים הם מתלבשים כאילו שיא החורף. ויתרון גדול זה שהם יודעים צרפתית. זאת שפה מאד יפה, אן ןמה להגיד.
3.
בונג׳ור מון אמי. במסגרת קבלת הפנים הכה נעימה של הפריזאים מצאתי וקניתי אתמול עגילים כחולים מהממים שאפילו המוכרת אמרה שכאילו נולדו בשבילי, (בגלל שלבשתי צעיף כחול מהמם אף הוא, אך מוצאו בישראל, למיטב הבנתי.) אני לא כל כך סנטימנטלית בענייני עגילים אבל אלוהים עדי שהיה לי זוג עגילי מזל כחולים שקניתי בניו יורק לפני 15 שנה ומיליון זכרונות ואף הצטלמתי איתם לכריכה של ״מכתוב״. ואיבדתי לדאבוני אחד מהם. אז אני מקווה שהעגילים האלה שהם יפים כמו מובייל יבואו עליי לטובה ובהצלחה לי גם בספר החדש שבא לי נורא לקרוא לו ״זוג״ ואמן עוד יום טוב להפליא.
לא יודעת מאיפה להתחיל, פשוט נראה לי שמיכל ואני עלינו על סטארט אפ מטורף. גיבושוני סופרים-קוראים. מיכל היא פריזאית ישראלית, ובנוסף לכל הטוב הזה, היא גם קוראת שלי! את גלבוש היא אפילו שלחה לי פעם, מסמיק מרוב כלניות ומחמאות, בנוסף לכל המעולה הזה, מיכל גם קראה שאני באה לפריז וחשבה לעצמה שזה יהיה נחמד לפגוש אותי. וככה, היא הציעה, ברוב נדיבותה להראות לי את העיר, כלומר, חלק פטיט ממנה, ואני בתמורה אספר לה את המאחורי הקלעים של הספרים… אני כמובן התנפלתי על ההצעה ומיד אחרי הכנס, במזג אוויר מושלם, שתינו לנו קפה יחד והתפעלתי מהצרפתית העדינה שבפיה, ואחר כך טיילנו והתבשמנו ופסענו והתחנתנו, מלשון חנויות, והתבטקנו, מלשון בוטיק, והתפראזנו, טוב, הבנתם, והיה אדיר. גוד.
תודה מיכל, את מהממת!!!!
רק מה, נגמרה לי הסוללה של האייפון באמצע ולכן נחסכו מכם אלף תמונות התפעלות…
@Michal Abihssira
הנציגה הפינית מספרת כי לאחר מאבק ארוך וקשה מול שרת התרבות הפינית הוכתר מאבקם בהצלחה ולבד מתקציב עתק הונהגו פגישות שמטרתן להעצים את הספרות והסופרים, למשל, ׳הכר את הסופר׳ פגישות שאליהן מגיעים כל חברי הפרלמנט הפיני. לא ייאמן. יש לאן לשאוף.
ערמונים, עלים, קצה ספסל, קצה סתיו פאריזיאן. כל כך יפה כאן.
עבר בהצלחה! (מסתבר שאני הנציגה הראשונה מיזראל אבר, וזה לבדו זיכני במחיאות כפיים.)
עשרה דברים שלמדתי בפריז:
1. ששווה לקום לזקנה במטרו כי היא הודתה לי ב ״מרסי בוקו מדמאוזל״ וככה במחי מצווה קטנה אחת חזרתי להיות בת 20.
2. שיש הבדל בין ברסרי, בולונז׳רי ופטיסרי ואז מה אם זה נשמע לי אותו דבר
3. שהסיבה שבתי הקפה מפוצצים בין חמש לשמונה זה כי יש להם ״happy hour" והמחירים צונחים לחצי.
4. שאני טיפשה שגיליתי את סעיף 3 ביום האחרון
5. שהצרפתים מהממים
6.אבל קרניבורים וסובלים מתסמונת יש לנו מלא גבינות אז מה איכפת לנו לשים לך במנה 400 גרם גבינה צהובה 300 אחוז שומן ורק אלוהים יודע איך אנחנו נשארים רזים
7. שיש לצרפתים את העגבניות הכי טעימות בעולם וזה כולל את העגבניות שאמא שלי גידלה בגינה כשהייתי בת חמש ומאז לא אכלתי עגבניות טעימות כאלה
8.שאני יכולה להעביר הרצאה באנגלית ודי כבר להתנצל שהאנגלית שלי לא משהו. היא לא משהו לעומת הילדים שלי אבל היא משהו משהו מול צרפתים, פינים ויוונים.
9. שאסור להגיד לא למפגשים חדשים עם נשים מהממות. היום פגשתי את גלית אלוש שהיא אומנית פלסטית מדהימה שיוצרת על קו תל אביב פריז והיו לי איתה שלוש שעות של חסד. גילינו שאנחנו מדברות באותה שפה, ואני לא מתכוונת לעברית
10. שמגדל אייפל מנצנץ בכל שעה עגולה בלילה ויכולתי להסתכל עליו שעות ואיך הזמן עף כשאת לא בברלין.
Aravior Paris !
(זיכרון ילדות)
