בננות - בלוגים / / השד העדתי או השד הכלכלי?
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

השד העדתי או השד הכלכלי?

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:28.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

אני לא יודעת אם עדיין יש גזענות או אם אין, אם עדיין יש אפליה על רקע עדתי או כבר לא – בכל מקרה, משהו שאמר דב אלפון (לשעבר כלפון), בתוכנית של אמנון לוי, קומם אותי. הוא אמר שהיתה ועדיין ישנה גזענות בשכונות צפון תל אביב.

אני נולדתי לתוך שכונה צפון תל אביבית, ליד מלון הילטון, וכשהייתי בת 11 עברנו לשכונה ליד כיכר המדינה. ומעולם לא חשתי שום גזענות מצד האשכנזים, למרות שאני מאה אחוז מזרחית (אימי היתה ילידת תורכיה, אבי היה דור ראשון בארץ ממוצא פרסי).

נכון שאמי נראתה פולניה יותר מכל הפולניות בשכונה, אבל אבי יליד ירושלים נראה והתנהג כמו ערבי כי גדל עם הערבים: הוא היה שחום ודיבר עם ח' וע' גרוניות. ובכל זאת, כולם התייחסו אלינו בכבוד ובחיבה, ומעולם לא היתה שום גזענות. דווקא אני קצת התביישתי באבי בגלל כהותו ומזרחיותו, והתפדחתי כשהוריי דיברו לאדינו ברחוב – אבל מעולם לא זכינו בשכונה לשום יחס מפלה או מזלזל או מתנשא בשל כך. להפך. תמיד היתה קרבה וחיבה, וסבתי המאמצת היתה קשישה פולניה ניצולת שואה, שאהבה אותי כאילו הייתי נכדתה עצמה ובשרה.

מה שאני כן יכולה לומר, שאם כבר היתה התנשאות ואפליה בצפון תל אביב באותם ימים, זה היה על רקע כלכלי, לא עדתי. מי שהגיע לבית הספר מהאזורים הפחות "טובים" של השכונה, למשל מהבתים הדלים בסביבת רחוב ירמיהו, זכה ליחס מזלזל בגלל שבא ממשפחה ענייה. והיו בין הילדים האלה הרבה אשכנזים!

הילדים העניים האלה – פולנים או רומנים או הונגרים – הם אלה שזכו לעקימת אף למרות אשכנזיותם, ולאו דווקא הילדים המזרחיים שבאו מבתים אמידים.

אומנם אינני נראיתי מזרחית, אבל היו בכיתה שלי בבית הספר העממי "לדוגמא", ילדה תימנייה ועוד ילדה עירקית, והן היו שחומות ובכל זאת אהודות ואהובות, והתנהגו כ"נסיכות מפונקות". ולעומת זאת, היו כמה ילדים פולנים או רומנים עניים, שזכו לבוז. אז אולי האפליה המתמשכת קשורה למצב הכלכלי והחברתי, ולא למוצא העדתי?

נכון, המזרחיים הוגלו לפריפריות ובשל כך הונצח מצבם הכלכלי והחברתי הירוד, אבל נדמה לי שהיום הם מופלים לרעה בגלל שהם עניים, כמו שרוסים מופלים כי הם עניים, ואתיופים מופלים כי הם עניים. העוני וחוסר ההשכלה הם אלה שמנציחים אפליה, ולא המוצא העדתי. ומעוני וחוסר השכלה קשה לצאת, לא משנה מאין באת ומה צבעך.   

 

ועוד דבר בנוגע למשהו שנאמר בתוכנית "השד העדתי". אמר אותו איש עסקים בשם ג'קי בן זקן. הוא אמר שבביתו הוציאו כסף על אוכל ופינוקים, במקום לחסוך להשכלה ודברים חשובים אחרים – ושהדבר מאפיין את המזרחיים. והאמת, הוא צודק.

שוב אביא לדוגמה את אבי, שנולד בבית עני מרוד, ואביו נפטר כשהוא היה בן 13, ולכן נאלץ ללכת לעבוד בשוק "מחנה יודה" כדי לפרנס את אמו ואחיו. ואבי הבין את סוד החיסכון, וכך התנהל בצוותא עם אמי, וכך הם חינכו אותנו. בשנות החמישים והשישים הקים אבי חנות משגשגת לתכשיטים, ואת רוב הכסף חסך כדי להרחיב את העסק, לקנות לנו בית גדול יותר, לחסוך להשכלתנו, ואחר כך לקנות בתים לכל ארבעת הילדים.

למרות שכסף היה בסך הכול, חיינו אז, בשנות השישים, באופן צנוע, שישה אנשים בדירת שני חדרים, בשר אכלנו רק בשבת, לא בזבזנו על שטויות  ומותרות, לא אכלנו מעדנים, ולא פוצצנו כסף על דברים לא נחוצים. בגדים עברו אצלנו מאחד לשני, ורק בחגים קנו בגד חדש, וכן הלאה. יכולנו לחיות חיי רווחה, אבל אבי העדיף לחסוך לדברים חשובים, במקום סתם לבזבז היום בנוסח "אכול ושתה כי מחר נמות".

אלמלא עשה כן, ואלמלא אמי ניהלה מאוד בתבונה וחיסכון את משק הבית, הוא לא היה יכול להרחיב את העסק, ולקנות את כל הדירות שקנה לכולנו, ולחסוך להשכלה גבוהה.

רק כאשר הגיע הבום הכלכלי של אחרי מלחמת ששת הימים, ופתאום בא שפע כלכלי גדול מאוד, רק אז פתחו הוריי את ידם הקפוצה והחלו לבזבז על מזון יקר ומותרות ופינוקים.

פעם כתבתי איך חיינו בשנות השישים, כשהיינו מכינים בעצמנו שוקולד למריחה מקקאו, סוכר ומרגרינה, וכשאבי היה קונה שאריות של שוקולדים שבורים מבית חרושת "ליבר" בדרך-יפו-תל אביב, ואיך התחלקנו בשבת שישה אנשים בחפיסת גלידת "ויטמן" קטנה של 400 גרם, וכהנה וכהנה. ואילו בפוסט אחר סיפרתי איך בראשית שנות השבעים שלחו אותי לפנימיות קיץ יוקרתיות של עשירים, ואנשים חשבו שאני משקרת וממציאה, כי איך ייתכן שבשנות השישים חיינו בדלות, ופתאום בשנות השבעים בעושר?

אבל זה בדיוק העניין. כל עוד לא היה הרבה, אבי חסך את הכסף ואנחנו חיינו בצנעה. וכשהיה, פתח גם הוא את היד לרווחה. כי כך צריך להתנהל כלכלית: כשאין הרבה, צריך לחיות בצנעה ובהיגיון כלכלי, ולחסוך למה שחשוב: השכלה, מגורים טובים יותר. וכשיש, אפשר ומותר "להתחיל את הבזבוזים", כמו שהיה אומר הבנקאי שלי.

אז אני יודעת שמלא אנשים בטח התעצבנו על מה שאמר ג'קי בן זקן, ועל מה שאני אומרת כאן – אבל ככה זה, זו האמת לאמיתה. ואינני מאשימה את המזרחים העניים שאכלו ושתו כדי לפצות על עליבות החיים, חלילה לי, אבל התוצאה הקשה היא שבשל כך, כל הכסף שהיה יכול להיחסך למטרות חשובות, נעלם. והם נשארו במצבם הקשה.

 

ועוד דבר בנוגע למה שאמרו בסרט ילדים דרומיים על כך שלא משלבים אותם עם "הצפוניים" ב"גימנסיה הרצליה". אז אני למדתי ב"גימנסיה הרצליה" בדיוק כשהתחילו שם את האינטגרציה בשנת 1972. והביאו אלינו מדי יום באוטובוסים את הילדים מהשכונות הדרומיות. ונכון, הם היו מזרחים, ועניים, ונחשלים, ולא משכילים, ולא ידעו אנגלית. זה נכון. ונכון שלא סבלנו אותם, ולא התחברנו איתם, ובסופו של דבר האינטגרציה נכשלה כליל. בסך הכול, הם רק סבלו מזה.

ויש לי חדשות: באה איתם משם ילדה שגרה בשכונת נחלת יצחק, גם היא מזרחית, אבל ממשפחה עם כסף, והם גרו בווילה יפה (פעם הוזמנו אליה למסיבה). ובהתאם למצב הכלכלי של משפחתה, היא היתה משכילה ולא נפלה מאיתנו, "הצפוניים", בציוניה. והיא דווקא כן השתלבה מיד איתנו, הצפוניים. ואגב, בין הצפוניים האלה היתה בכיתה שלי, שוב, גם בחטיבת הבניים ואחר כך בתיכון, ילדה תימנייה, והיו שתי ילדות עירקיות, והיה ילד תורכי, והיו עוד כמה מזרחיים מהצפון העשיר, והם היו מקובלים כמו הצפוניים האשכנזים.

אז מה זה מוכיח? האין זה מוכיח שוב את העובדה שלא המוצא חשוב, אלא המעמד הכלכלי והחברתי? אפליה מונצחת בגלל עוני. ואכן, מעוני קשה מאוד לצאת. אבל איך זה בדיוק קשור למוצא? וכי באירופה ואמריקה למשל, העניים הלבנים (הווייט טראש) סובלים מאפליה בגלל מוצאם? נכון שאצלנו בארץ זה התחיל אי פעם בגלל המוצא, אבל היום הנחיתות מונצחת בגלל העוני וחוסר ההשכלה. ואת מעגל הקסמים הזה אכן יש לשבור, אבל אין צורך לצווח בכל עת: "קיפוח עדתי!!" כי אכן יש קיפוח, בהחלט, אבל הוא בא על רקע עוני וחוסר השכלה.

 

3 תגובות

  1. גבריאלה אלישע

    "דווקא אני קצת התביישתי באבי בגלל כהותו ומזרחיותו" – איך את מסבירה את זה?
    בגדול, העניין הוא שיש קורלציה בין מוצא למעמד.

    • גבריאלה, אני מעתיקה לכאן משהו שכתבתי עכשיו לרונית רוקאס בפייסבוק, ששאלה שאלה דומה. נראה לי שזה מסביר:

      ברור שהיה אצלי דיכוי מופנם או "השתכנזות", (וכתבתי על כך רבות ב"רשימות" לפני 7 שנים) , ולכן אני עצמי התביישת באבי הכהה. אבל האשכנזים בשכונה לא הביטו עליו בעין לא יפה, אלא כיבדוהו והעריכו אותו. אבל מובן שכאשר ילד גר בשכונה שהצבע השולט בה הוא לבן, והתרבות השלטת היא האשכנזית, הוא ירגיש שצריך להיות כמו כולם, ויתבייש בהוריו המזרחיים, אבל זה דבר שונה ממה שאני אמרתי: אני אמרתי שהאשכנזים התייחסו יפה לאבי למרות מזרחיותו. לא אמרתי שלא היה דיכוי רגשי מופנם בקרב מזרחים עצמם, בעיקר ילדם ונוער, שרצו, כמובן, להיות כמו כולם – והרוב הרי היו אשכנזים. לכן, מה שאמר אלפון זה, שיש גזענות בצפון העיר של אשכנזים כלפי מזרחים, את זה לא היה, וגם כיום אין.
      שוב, מה שאמרתי שלא התייחסו אצלנו בשכונה ובבית הסםפר ובתנשאות וגזענות כלפי מזרחים, אבל זה שהמזרחים עצמם התנהגו כמה שיותר כמו אשכנזים, על זה לא דיברתי כאן. דיכוי רגשי מופנם, ברור שהיה. גזענות וקיפוח מצד האשכנזים למזרחים – לא. כן התנשאו על עניים, בין אם היו אשכנזים, ובין אם מזרחים.

  2. רודינה גלבוע

    מזרחיים – יוצאי אסיה ואפריקה – דוברי ערבית
    אשכנזים – יוצאי מזרח אירופה – דוברי יידיש
    ספרדים – יצאי מערב אירופה – דוברי לדינו.
    ספרדים ומזרחיים זה לא אותו דבר, מדובר בתרבות שונה לחלוטין. אמך הייתה ילידת תורכיה ודיברה לדינו – היא לא היתה מזרחית. היא היתה ספרדיה. גם אני ממוצא ספרדי (תורכיה ויוון). סבי וסבתי לאחר שעלו לארץ עבדו קשה, חיו בצניעות, הביאו לעולם שלושה ילדים ולא שמונה כמו בדור הקודם, כי הבינו שבעולם החדש יש אפשרות לפרנס בכבוד ולהכין לחיים שלושה ילדים, ולא יותר. הם ראו חשיבות עליונה ברכישת השכלה. כל ילדיהם אקדמאים, ובניהם קצינים. כך גם בדור שאחריו – הדור שלי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל