יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

חזירה

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

הפוסט של אומי על אבעבועות רוח ישר החזיר אותי איזה 35 שנים אחורנית, לנערותי.

בגלל שהייתי הכי קטנה, ואחי ואחיותיי היו מבוגרים ממני ב-6 עד 12 שנים, לא עברתי איתם את מחלות הילדות. כך שבילדותי קיבלתי רק אדמת, וזהו. כל שאר המחלות פסחו עלי.

כך קרה שעברתי את מחלות הילדות דווקא בנעוריי, עם בת אחותי, זו שגידלתי.

והיה לי מזל. מזל גדול.

בגיל 14 היה לנו טיול בית ספר. ומשום מה נורא לא רציתי ללכת. ודווקא אהבתי טיולי בית ספר, ולא היתה שום סיבה הגיונית לאי רצוני העז לא לצאת לטיול הזה.

הוריי הסכימו, הודענו שאני חולה ונשארתי בבית. ואיזה מזל ענקי.

כבר באותו יום, היום הראשון לטיול, בשעות הערב, הבטתי במראה וניבטה אלי חזירה. הפנים היו נפוחות ובייחוד הלסת. הצבע היה אדמדם, וזה כאב, ובתוך זמן קצר הגיע החום הגבוה.

שכבתי בבית חמישה ימים עם חזרת קשה וכאבתי מאוד. אחייניתי חלתה במחלה איזה שבועיים-שלושה לפני, ובכלל לא העליתי בדעתי שאדבק, למרות שלא חליתי במחלה בילדות. אבל אני חושבת שמשהו בתוכי כנראה כבר ידע שאני עומדת לחלות, ובגלל זה התעקשתי לא לצאת לטיול.

לו יצאתי, היה עליהם להחזיר אותי בערב מהצפון הרחוק לתל אביב, באופן מיוחד. אני הייתי סובלת, המורה שהיתה מחזירה אותי היתה סובלת, ובנוסף הייתי פוגמת בשמחת המטיילים ובהתנהלות התקינה של הטיול השכבתי. איזה מזל שאיזה קול קטן בתוכי אמר לי להישאר בבית.

אבעבועות הרוח הגיעו אלי אפילו יותר מאוחר, רק בגיל 17. שוב נדבקתי מאחייניתי הקטנה. זה היה אירוע קל למדי, עם קצת חום וכאבים, ולא יותר מדי אבעבועות. כך שהאירוע לא היה קריטי או משהו.

אבל חודש לאחר מכן הווסת לא הגיעה. לא קלטתי מדוע. הרי המחזור היה תמיד מאוד קבוע אצלי והגיע כמו שעון. בהתחלה נורא נבהלתי והייתי בטוחה שאני בהריון. קראתי לאימי וסיפרתי לה, וגם היא היתה כל כך מבוהלת וגם היא היתה בטוחה שאני בהריון. איזו בהלה! איזו בעתה!

בסוף, אחרי איחור של שלושה שבועות, הווסת הגיעה. ואני הבנתי שמה ששיבש את המחזור המדויק שלי היתה מחלת האבעבועות, ולא שום הריון. איזו הקלה!

והבנתי שיש דברים שבאים בדרך הטבע שמוטב לא לשבש. וגם הבנתי מדוע האימהות מתעקשות לשלוח ילד בריא לילד חולה, כדי שיידבק ויסגור את עונת מחלות הילדות כבר בילדות, ולא בגיל שבו זה כבר לא הכי מתאים…

 

2 תגובות

  1. אומי לייסנר

    אהבתי את הפוסט יעלה. מצחיק איך כולם זכרו "איפה היית כשקיבלת אבעובעות רוח?"…

  2. יעל עם וסת הנעורים, ועם דין וחשבון מחלות הילדות שלה. נדמה, אמנם, שבאדמת ועבובעות אין בושה, אף על פי כן משבחני לך על הגילוי הנאות שמחלות אלה עברו עליך כבר בילדות ולא בתקופה בה לאחרות מחלות הן לנצח בושה, – גם בלי הריון.
    ועוד טוב מאד שמחלות אלה עברו עליך לפני שנים, שאם לא כן עוד הייתי מתפתה לאחל לך בריאות והחלמה, ומי יודע- אולי היית לומדת מאיזו "חברה" שלך לדחות את איחולי ההחלמה האלה שלי בשתי ידיים כבושה וחרפה והתקפה אישית ומה עוד.
    אם אני מובן. אגב – למה "חזירה". בהונגרית יש מחלה – "שיעול-חזירים" כנויה – כבר אינני יודע למה קוראים לזה ככה. איזה קשר לאיזה מחלה בעברית לחזירים? משום שהחולה בחום וזה צובעו אדום? אנא השכילינו.
    משה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ל