יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
באחד האמשים האכלתי את החתולים למטה בשעות הערב. הכול רגוע, ערב קייצי מחניק, מהביל אבל רגיל. מה הפחד?
פתאום אני שמה לב שאיזה יצור קטן ואפרפר רץ אלי בריצת אמוק! ממש אלי. נורא נבהלתי. הייתי בטוחה שאיזו חולדה באטרף החליטה לחסל את בני מיני, והיא מתחילה בי. חשבתי שעוד רגע היא תזנק על הרגל שלי ותשסע אותה.
אבל בתוך השניות של הפחד האלה, היצור שרץ אלי התגלה כקיפוד! ליתר דיוק, גור קיפודים. קטן ומתוק. הוא רחרח את האוכל של החתולים ומאוד התעניין בו.
זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת על היתקלויות של עירוניים משופשפים עם היצורים הדוקרניים האלה. הרבה חברים סיפרו לי שהם מאכילים איזה קיפוד או שניים חוץ מהחתולים. אחת אפילו רואה אותה מדדים לאיטם בכביש, בשעות הלילה, וטורחת להחזיר אותם למדשאות הבתים, כי הם ידועים בכך שהם נדרסים על ימין ועל שמאל.
ובאמת, למחרת, בשעות היום, ראיתי בחניה קיפוד דרוס, בוודאי אמו של הקיפוד היתום, שמרוב רעב נאלץ להתקרב אלי ולהשביע את רעבונו במזון של חתולים.
עכשיו המתוק הזה הצטרף לגן החיות הקטן והספונטני שנוצר אצלי למטה בגינה ובחניה, המכיל נכון להיום כמה חתולים, את התרנגולת שהגיעה לחצר בימי מלחמת המפרץ השנייה לפני שנתיים, ועכשיו גם את גור הקיפודים.
נו, טוב, לפעמים גם כמה חלזונות ענק בחורף, כמה בולבולים וקבוצת עורבים שניזונים גם הם מהאוכל של הקוריצה.
מי אמר שאין טבע בעיר? צריך רק להסתכל, והם באים אלייך.
קטע יפה ורגיש ומלא אהבה לבעלי החיים ,אומרים שמי שאוהב בע"ח וחומל עליהם אוהב וחומל גם על בני אדם, ראיתי לא פעם צבים המדדים על הכביש או בשולי הדרך, לפעמים ילדים מתעללים בהם והופכים אותם כשרגליהם למעלה והם מפרפרים נואשות ,אין גבול לרשע ,לא פעם הצלתי צב מסכן מגורל כזה, שיוכל סוף סוף לנשום, מי שלא מבחין בטבע ,יעלה, לא מבחין גם בבני האדם. יפה הקטע ורגיש מאד
ראיתי פעם אחד חוצה את הכביש בתל אביב. לא הספקתי לראות אן זה קיפוד או דורבן. אבל אמרו לי שדורבנים יש רק בנגב.
איזה כיף לראות קיפוד סתם ככה. אני ראיתי היום חתול מסתובב להנאתו בבית המרקחת שלנו, כשהוא חי, גדל ומתפנק לו בקופת החולים השכונתית שלנו.
קיפוד זו חיה חמודה. מזל שהגיע אלייך.
קטע מכמיר.
קטע יפה, טבע בעיר, תמיד נראה לי מוזר לפגוש כאן בעיר חיה או שיח,{לא מבויתים, כמו הקיפוד שלך} מה הם לא יודעים שזה לא מקומם? אבל זה מנחם..
אני מתה על קיפודים, עם ניכחד תחת גלגלי המכוניות, אני רוצה לבוא לראות אותו והלואי שיכולתי לאמץ אותו שמוליקיפוד היה שמח לחבר.
יש הרבה קיפודים בת"א. גם בחיפה ובקריות יש. רק צריך להסתכל. ויש כלבים, שמזהים אותם, מנסים לשחק איתם ונוטלים אותם בפיותיהם. ולא ברור לי איך הקיפודים לא משלחים בהם את קוציהם.
מקסים מה שכתבת. ומעציב. וזה מה שקורה כשהעיר מרחיבה גבולותיה ואוכלת בכל פה בריאות הירוקות. זו גם הסיבה למפגשים התכופים שבין האדם לנחש במרחבים העירוניים לאחרונה.
אבל נחשים חיו ביננו מאז ומעולם.
טוב, זה כבר סיפור אחר.
:))
אוי כמה מתוק מצידך . יש להם אפון ורוד ורך . תנסי. הם דוקא סתגלתנים לא קטנים במיוחד אם יש אוכל חתולים בסביבה .פלא שהתרנגולת עוד שם זוכרת ממזמן שסיפרת עליה.זוכרת את הפוסט שלי שקראתי לו "עןד פעם תינוק?"על הקיפודון.
יעלה מקסים! אין כמו קיפודים. מאז שמוליקיפוד הם מככבים אצלי בלב.
ולגבי טבע בעיר, היום הופתעתי מאד. 20 שנה או יותר לא הייתי בירקון. והיום הייתי צריכה לחכות לבתי שתגמור ענייניה בתל אביב, על יד הירקון, והחלטתי לנוח שם בצל העצים, אולי לצייר קצת. למרות שהורגשה שם איזושהי קדחת חדשותית, לצפרים לא היה אכפת והן באו בהמוניהן וסוגיהן על ידי. כל כך טבע מקסים ומרגיע ומפתיע בתל אביב… ואכן ציירתי וצילמתי שם.
באמת יש לך תרנגולת בחצר???
תודה חברים על התגובות היפות.
אורה, הוא נעלם פתאום. מקווה שהוא לא מת.
איריס, כן, לפני שנתיים סקיץ הגיעה תרנגולת לחצר הבניין שבו אני גרה ומאז היא גרה שם. לצערי, אחת לחודשיים היא מטילה, אין מי שיפרה, היא יושבת חודש וחצי על ביצים סרוחות, שלא יוצא מהן כלום, וכל הזמן הזה היא לא אוכלת, ולככן אני לא יודעת כמה שנים נותרו לה. והיא מצפינה את הביצים כה עמוק בשיח, שאי אפשר ךהוציא אותן. הנה עוד מחיר שמשלמות החיות והעופות בעיר.
גארי סניידר מלמד את זה: איך להבחין בטבע בעיר. ביחוד אם יש לה נהר.
אצלי בכנרת ההיתקלויות הן עם נמיות. ואצלנו בכליל– עם חזירי בר!