בננות - בלוגים / משה יצחקי / מלים נעלמות או לשון המראות (מוקדש לשירה ארד וליעל גלוברמן)
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

מלים נעלמות או לשון המראות (מוקדש לשירה ארד וליעל גלוברמן)

 

 

 

 יעל, שירה ואני כרתנו ברית (ישנה) לנסוע יחד למחאה כנגד שריפת ספרי הברית החדשה  באור יהודה. רחוב אבן גבירול, השעה 17:40, עורכים היכרות, הי, יש פנים, קול, ידיים למי שמאחורי הבלוג. ממש פוסט – מודרני. שירה מתחילה לנסוע, רעש חיכוך וקול ניפוץ, אוטובוס דן שובר את המראה הצדדית במכונית, ברוך השם אנחנו שלמים ובריאים, הלך עלינו האור יהודה. כאורטופד של חלומות, אני רץ לקנות בסופר פארם שבלונדון מיניסטור תחבושת לקיבוע. הפארם בדה או ברה קונסטרוקצייה. אור יהודה והמחאה מתרחקות לנו. בחנות לצרכי משרד, מציעה המוכרת נייר דבק מצוין למראות שבורות, אני כמעט מחבק אותה, אך היא נעלמת באספקלרייה מאירה. כאיש צוות חילוץ אני רץ בין המכוניות ומקבע את המראה השמאלית. מברכים ברכת הגומל ויוצאים לדרך. השיחה מתנהלת דרך המראה האחורית, ערה, כואבת, נוקבת, מה יהיה לנו כאן בארץ חמדת אבות אנחנו שואלים. מתקרבים, בשלטי ההכוונה נמחקה הערבית או כוסתה בתרסיס שחור. ישר וימינה ואנחנו מול העירייה. איחרנו, בטח החמצנו את להקת החימום, עכשיו יעלו ויבואו הדוברים המרכזיים.

על הנועמים (תחדיש של שירה), הרפיסות וקול הענות החלושה קראתם בבלוג שלה. הדוברים האחרונים המליצו לא לתלות את קולר המעשה הנואל המעוגן בפסיקה הלכתית בשורפים, אלא להפנות את המראה פנימה, כל אחד ללבבו – כל עוד בלבב פנימה למצוא את השורף הקטן שבתוכנו. אבל המראה שבורה, חשבתי בלבי. יעל ושירה ניסו בכל מאודם להקיץ ישנים שם, אבל המנחה המליץ, לא עכשיו, אחר כך, יש דיון עם רבנים וחברי כנסת "אתם מוזמנים". אחד הדוברים, רב נעים הליכות הצטרף לנסיעה חזרה לתל אביב, הוא שאל אם אפשר להוריד אותו ברחוב באזל. בשמחה אמרה שירה, ואני חשבתי על התקווה ועל השיר של טובה "כל עוד בלבב פנימה". התפתחה שיחה שהקהתה מעט את האכזבה. שאלנו את הרב נעים הסבר וההליכות כמה שאלות נוקבות, הוא הקשיב רוב קשב, ועקף באלגנטיות כמה קושיות, לפני שירד עוד הספיק לפרוש תחזית אפוקליפטית: מי שירוויח בגדול בעוד מספר שנים לא רב, הם החרדים, לא רק ראש עיריית ירושלים יהיה חרדי, אלא גם ראש הממשלה נתמך על ידי רוב חרדי וחלק מהמפלגות הערביות. באותה סבירות אמרתי לו, יכול להיות גם ראש ממשלה ערבי, הוא הנהן בהסכמה, והוסיף, הם יקבלו תמיכה מהמפלגות החרדיות. אבל אולי לא, חשבתי, בגלל שהערבית מחוקה בשלטי ההכוונה, והם לא יוכלו להגיע לאסיפות בחירות בערים שונות בארץ. הגענו לבאזל. הרב ירד, נסענו עד כיכר רבין, נפרדנו לשלום, הלכתי לשאוף מעט ריח דפי ספרים בשבוע הספר. איש הביטחון בכניסה לדוכנים, לא בדק אם יש לי בתיק חומרי הצתה ובעירה, השורף הפנימי, זוכרים? לימור שריר, סופרת, רופאה ולשעבר מלכת היופי של ישראל,  שכנעה אותי לקנות את ספרה: "אלוהים ואלווירה", הללויה.
 
על שלשה שנסעו לאור יהודה ועל ארבעה שחזרו, על שיחה מרתקת בלשון המראות  ובעקבות השאלות הגדולות והקטנות שיצאו מנפש סוערת במכונית הירוקה שבורת המראה, אני מצרף את השיר ששואל גם הוא שאלות. אולי אין תשובות לשאלות הגדולות, אבל יש רבותא גדולה בנסיעה כזו בחברותא.
           
 
 
מלים נעלמות
 
 
לְאָן נֶעֶלְמוּ מִלִּים כְּמוֹ גּוּף
רִאשׁוֹן רַבִּים אוֹמְרִים מוֹ
לֶדֶת שֶׁרַבִּים בָּנוּ בָּהּ בִּנְיָנִים
בִּזְמַן עָבָר, קוֹרְעִים אוֹתָהּ לְנִגְזָרוֹת
בְּהֹוֶה מְמֻשָּׁךְ עַל מַפַּת דְּרָכִים שֶׁאֵין לָהּ זְמַן
עָתִיד. מוֹלֶדֶת שֶׁרַבִּים חָצוּ
יָהּ. לְאָן נֶעֶלְמוּ רַבִּים מִגּוּף
מוֹלֶדֶת שְׁסוּפָה שְׁסוּעָה שְׁסּוּ
יָהּ. כָּל יוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר
מִטְעָנִים מִתְפּוֹצְצִים, מִתְעַנִּים
עֲנִיִּים וְקֹטֶר הַמָּוֶת וְקֹטֶר הָעֹנִי מִתְרַבֶּה
וְהוֹלֵךְ כְּמוֹ הַקֹּטֶר הַמִּתְרַחֵב בְּמַעְגַּל הַמַּיִם
שֶׁזָּרַק אֶחָד בְּגוּף שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי בְּגוּף רִאשׁוֹן
רַבִּים נָפְלוּ לַבּוֹר שֶׁפָּעֲרָה מוֹלֶדֶת חֲצִי הֵם
חֲצִי יָהּ בְּאֶרֶץ פּוֹרַחַת
נִשְׁמָתָהּ צִיָּה

מתוך: "ועל סביבותיו שב", הקיבוץ המאוחד, 2004.

 

 

 

 

 

39 תגובות

  1. סבינה מסג

    אוזיסאה קטנה, הייתם שליחיינו. כל הכבוד.

    • משה יצחקי

      תודה סבינה. שליחים בהקשר המדובר יכול להיות מסוכן אפרופו שריפת ספרי הברית החדשה

  2. רונית בר-לביא

    איזה פוסט מיוחד,
    וכמה הרבה קרה לכם, וכמה כל דבר היה סמלי, די מדהים.

    נשמע ארוע רוחני למהדרין :))

    מאד אוהבת את השפה והלשון שלך .

    • משה יצחקי

      תודה רונית על דברייך החמים. לכותב ינעם.
      אכן, חוויה רוחנית יכולה להתרחש גם במכונית נוסעת, במיוחד עם נוסעות מיוחדות.
      במחשבה שנייה אולי בכל זאת יש כאן עניין מיסטי. רק בשעה של שבירת כלים (מראות) ניתן למצוא את הניצוצות המביאים להתעלות.

  3. משל יפה. ויפה מאוד – "אורטופד של חלומות".

    • משה יצחקי

      תודה לאה מקרב לב.
      ביקרתי בבלוגך האחרון ומאד אהבתי מה שכתבת, אך משום מה/ עומסים וקצב מוטרף בו אני נע, מנעו לכתוב לך עד כמה הדברים נגעו. בביקורך אצלי – פתחת לי דרך אל בלוגך – תודה

  4. מוישלה היקר, איזה תיאור יפה. כמה יופי במילים שלך.
    והרב שרצה להגיע לבאזל וליסד שם את מדינת היהודים…(??)… ואיך שבוע הספר מתחבר לכל זה.
    באמת שאלות. רק שאלות.

    נ.ב. החבישה שלך (אורטופד של חלומות…:)) היתה מוצלחת ביותר, המראה עדיין מקובעת ואיתנה. יותר מאוחר היום ניגש לבית החולים של המראות כדי למצוא לה פתרון קבע. תודה.

    • שירתי,
      התיאור ויופי המילים מצוי בלשון המראות. וטובה החברותא לחזור מדי פעם בשאלה.
      תודה לך מאד.

      מקווה ניתוק המראה והחלפתה ייעשה ללא כאבים בעיקר של הכיס (:

  5. מוישלה, נשמע שהיה שווה לפחות את הסיפור שסיפרת פה בכישרון כזה. המלים בוודאי לא נעלמות.
    אולי הייתם צריכים לכרות ברית חדשה…

    "אדון רבים נאספים על שפת הבור, ואין איש בבור".

  6. לא נראה לי שהרב הזה מייצג רוב של חוזרים בתשובה.
    הוא מדבר שטויות אבל נדמה לי שהתייחסתי לזה בבלוג שלי על קיצונים משני הצדדים שיכולים להתחבר אתה כזכור לי הגבת, אין לי כח להוריד קישור.

    יש רבנים ויש רבנים. אבל נכון שאנחנו רוצים שאנשי דת יהיו כאלה שאפשר לצפות מהם להרבה יותר .

    אני נשענת קר על התורה ומחפשת בביקורתיות רבה רבנים שנראים לי . ויש ב"ה.

    • אביטל, הרב הזה לא מייצג חוזרים בתשובה ולא מייצג אף אחד… ומול רבנים אחרים שלא אנקוב בשמם פה, הוא דווקא ייצג (לפחות עבורי), למרות שלא הסכמתי איתו, צד של שפיות שלא בא לידי ביטוי לרוב. הוא רחוק מיליון שנה מקיצוניות מכל סוג.

      ובלי או אם קשר – נראה לי שלהישען קר על התורה (לעומת למצוא כר בתורה) עלול להיות מסוכן ביותר. וטוב מאד שאת ביקורתית בבחירת הרבנים שלך.

    • משה יצחקי

      אביטל, הרב הזה אינו רב של חוזרים בתשובה, והוא אדם נאור, ובאמת נעים הליכות. ולמה מיד לשפוט לחומרה על סמך שני משפטים שהבאתי מדבריו כאן, לא ראוי היה להבין יותר לעומק למה הוא מתכוון? התמונה הזו ששרטט היא לגמרי לא טיפשית, גם אם חלקתי על כמה מדעותיו. בבקשה תיזמי שיחה ולימוד עם חרדים, אני אגיע, (אבל בתנאי שגם נשים תוכלנה להשתתף בלימוד)

      • בסדר גמור, אבל זה יתקיים בביתי תוכל להגיע? אם כן אז אני אפרסם את זה כאן .
        העניין הוא שאם אני מזמינה אז צריכה להיות הענות כי לא נעים לי להזמין סתם.חבריי מן הסתם לא יגיעו כי הם הולכים למקומות אחרים .אז ענה לי ואזרוק כפפה, חשוב לי שזה באמת יעשה ברוח טובה .

        כמובן שהלימוד משותף , כך גם אני לומדת בהרבה מקרים. אבל לא תמיד.
        שבת שלום.

        • משה יצחקי

          אבוא בשמחה אביטל. רק צריך להציע כמה תאריכים, מסוף יוני ואילך, לכתוב הזמנה בבלוג ולראות אם יש היענות.
          (איפה את גרה?)

          שבת שלום וחג שמח

  7. לאורטופד של הנשמה
    חלומות זה דבר טוב!
    מזדהה איתכם. יפה שתיעדת
    איריס

    • משה יצחקי

      חלומות זה דבר נפלא איריס, ואורטופד של נשמה זה מחמיא מאד, אבל אני חושב שזה קצת גדול עלי, וואו

  8. יעל גלוברמן

    יש אנשים שמה שמשתקף בעיניהם נעשה בהיר יותר, חיובי יותר. שמבטם מוסיף אור לדבר בו הם מביטים. מאציל, אבל גם מגלה. (=אור)
    במלים אחרות, ונא לקרוא בנימת "הוא התחיל," לנטרוּל המתיקות –
    אתה בעצמך אספקלרייה מאירה.

  9. מעבר למלים היה גם מעשה, וזה הרבה מצדכם. הייתם צריכים לקבוע פגישה עם ראש העיר, הוא עצמו איש ספר – כותב ומעודד קריאה (חילק ספרי קריאה במתנה לכל תלמידי כיתות ג" -י" בעיר, אמנם אקט של מעשה בחירות אבל תסכימו, חיובי)- אני בטוחה שהיה נפגש אתכם, ואולי היה לזה יותר אפקט. וחוץ מזה, יצאתם מורווחים.הכרתם זה את זה. ויפה דווחת על רשמיך.

    • משה יצחקי

      תודה לבנה, חבל שלא ידענו על ראש העיר. הייתי שמח לפגוש אותו ולשאול אותו כמה שאלות על הסגן שלו.

  10. מיכל ברגמן

    הכתיבה שלך נהדרת – משעשע ומעלה חיוך קצת עצוב.
    והשיר כאב לה בשריר המולדת החצויה.

  11. יפה מה שכתבת,
    גם כואב.
    כל המדינה הזאת נשברת,
    התלמידים שלי צעקו היום בכיתה "מוות לערבים", בשיעור היסטוריה.
    וכשאני מנסה להסביר להם שגזענות היא בומרנג שחוזר, הם צחקו לי בפנים וצועקים יותר חזק "מוות לערבים".
    באותה נשימה הם חוזרים בתשובה, ועושים דברים כי הרבי אמר, באותה נשימה הם מספרים לי שחצי משפחה שלהם כבר ירדה לארצות הברית "כי אין כאן עתיד".
    ואיך יהיה עתיד עם השנאה הגדולה הזאת, והבורות, והנבערות שמגדלים אותם עליה, והרבנים והקמעות והבבה בובה, ו"אלוהים יעזור", רק בשביל לא לחשוב, ולא לפתור שום דבר, ולא להתמודד כי "אלוהים ישמור", ו"אם ירצה השם", ואיפה האחריות האישית.
    מדינה שמתנפצת לרסיסים ואין אפילו מי שיחבוש אותה באיזולירבנד.

    • תודה יודית, אל מול התהליכים שאת מתארת, חייבים להתאסף חולמי חלומות, "אורטופדים", אנשי חזון ומעשה של חלומות, להוות בסיס תמיכה וחיזוק באמצעות לימוד ושיח ועוד, כדי שכל אחד במקומו ומאבקו בתופעות האלה, ידע שהוא לא לבד. עצובה וכואבת המציאות שתיארת.

      • אבל אנחנו הולכים ומפריטים עצמנו לדעת, כל אחד לנפשו, מתה הסולידריות.
        מסכימה איתך שאסור לוותר, אני איתך מי, אבל אנחנו דון קישוטים.
        מצד שני אם רק אשב ואתלונן אקיא מעצמי.

        • אחת מהמתנות הגדולות של הנסיעה אתמול למחאה, זה הייתה השיחה באוטו, המפגש עם יעל ועם שירה. המצוקה, והחשש והשאלות היה להן הד וגם אם לא פתרנו את בעיות העולם, אני הרגשתי שמצאתי עוד שותפות להשקפת עולם, זה הטעין אותי באנרגיה חיובית אתה אני חוזר להתמודד עם החולאים הידועים.
          גם בך מצאתי שותפה למחשבות ודעות, וצריך למצוא את הדרך ליצור מדי פעם כאלה מפגשים. ובלי הקאות בבקשה (:

  12. אני ממש מתביישת בעצמי אחרי הפוסט הזה. למרות שעליי להודות (ובלי תירוצים) שלא ידעתי על המאורע.
    בכל מקרה, השיר מקסים ומרגש. ותודה שייצגתם אותנו בכבוד.

    • משה יצחקי

      שירי, תודה על תגובתך החמה, ואנא, אל תרגישי רגשי אשמה ובושה.
      שאלה ששרפו יתביישו.
      ומחזק את רוחך ומצב רוחך כנגד כל המזהמים את אווירת הבלוג

  13. יעל ישראל

    הייתם ממש שליחי מצווה משה. וזה דבר גדול. ושליחי מצווה לא ניזוקים. מדוע ניזוקותם בדרך? באמת מוזר. אולי יש בזה משהו סמלי. דרך לא קלה יעבור פה מי שמחזיק בלפיד הנאורות, כאשר יקרו כאן דברים רעים, ויש לי רושם שיקרו. ויהיה מי שיצטרך לשאת את דגל ההומניות שהולכת ונעלמת מכאן. וזה לא יהיה קל, כנראה. זה אף פעם לא קל.

    • שליחי מצווה לא ניזוקים..?
      ואמיל גרינצוויג?
      וכל האנשים שמתים בכל יום ויום,
      חלקם שליחי מצווה, אין ספק.

      • יעל ישראל

        מה אגיד יודית, את צודקת. שליחי מצווה אכן ניזוקים פעמים רבות. ובכל זאת הם ממשיכים לנסות… את הרי מכירה את זה. לא יכניעו אותנו.

    • משה יצחקי

      תודה יעל, כבר כתבתי כאן שצריך להיזהר, אפרופו הברית החדשה, לכנות אותנו שליחים, מישהו עוד יכול להצית אותנו(:
      אני מסכים איתך לגמרי, וכתבתי את זה כאן, כי הדבר החשוב ביותר עכשיו לנוכח הדברים הרעים, זה להציב כמו שאומרים במשיכת חבל, להציב עוגן, להתאסף סביב דגלי הנאורות וההומניות והסולידריות, אחרת הזרמים העכורים והרעים ישטפו את כולנו מפה.

השאר תגובה ל לאה איני ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי