המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
מחווה לדורית אורגד. סופרת ומשוררת, שיש לה מקום בלבי.
מתוך ספר שיריה "שעות מכושפות"
אֲסִיר תּוֹדָה
הָכָּלוּא בְּבֵית הַסֹהַר
ֹשֶל הַתּוֹדָה
מְלַחֵךְ בְּהַכְנָעָה
אֶת הָעֶצֶם הַגְּרוּמָה
ֹשזּוֹרֶקֶת גְּבִרְתּוֹ
לְפִנְכַּת עָנְיוֹ.
בְּמֹרֶךְ לֵב הוּא כּוֹרֵעַ בֶּרֶךְ
לְנַשֵּק אֶת יַד הַסּוֹהֶרֶת-
הַנְּדִיבָה הַיְדוּעָה ֹשֶלּוֹ.
רישום נטורליסטי,תיאטרלי וממצה של הביטוי; אסירת תודה אני לך על שהבאת את שירה של שכנתי החמודה, דורית.
שיר מדוייק, לכן הרבה אנשים מעדיפים לתת ולא לקחת כדי לא להיות אסירי תודה לנצח לנותן
חנה, לתת ולא לקבל אולי התכוונת, כי לקחת זה פחות בעייתי. הענין הוא להיות ביחסים של אני אתה בהדדיות, זה קל אם לא עומדים עם מאזני שקילה.
אני חושבת שהגאווה היא מקור ההסתפקות בעצמי.
לקחת זה לקבל מהנותן, לזה התכוונתי ענין של סמנטיקה(יחסי תן וקח או נתינה וקבלה היינו הך)
הבנתי חנה, אגב היום אתה צריך לקחת, במובן של לקחת גם כשלא מציעים לך, אחרת אתה איננו, עצוב לא?
לבנה, מסרי דש לדורית, ואני מוציאה אותך לחופשי.
שיר שמגדיר בצורה מאד יפה למה אנשים מסויימים פוחדים להודות (-רק האזיקים לנגד עיניהם). זה עובד באותו אופן גם על "סליחה" ו"בבקשה".
מסכימה איתך שירה, זה לא מזכיר לך את מערכת היחסים בשיר " פינקס הקטן" ?
אורה, אפשר להבין שבמפגש עם אנשים יהיו תמיד אלו המיוחדים, שיכנסו ללב וישארו שם. התודה נמצאת במאסר עולם- אצלנו.
לתמי, נכון, יש להודות ישנם אנשים שאני מודה להם ולו בגלל החיוך ששלחו לי בבקר אפור.
הסצנה הזאת מבהירה היטב למה איש אינו רוצה להיות אסיר. הטוב שבעולמות: קח ותן, תן וקח. חליפין.
אמיר, זה נשמע כמו שוק קחתן, האמת היא שמיד כשקראתי את השיר חשבתי על דוד פוגל – חיי נישואין, ושוב הקחתן הזה הוא בובר, לא?
יפה בנויה תמונת האסיר בקשר עם אסיר תודה, למרות שאני מעדיפה להיות אסירת תודה מאשר האופציה השניה..
חני, זה קשה להיות בתחושה של אסיר תודה, כי אסיר לא יכול להרגיש חופשי, הוא כל הזמן מרצה את האחר, לכן עדיפה הדדיות לדעתי. וכשהיא איננה, בין אם אני אסירה ובין אם הפוך מזה משהו במערכת לא עובד נכון, מקשה על חופש, כי גם האדון וגם העבד הם אסירים זה של זה
הי אורה, השיר יפה והמשוררת בוודאי אסירת תודה לך על המחווה.:0)
יחד עם זאת,לדעתי, ליבי שנשבה, כבלי אהבתי ואזיקי תודתי, הם, הבחירה שלי להקשר אף אם בעבותות, וזה יכול לקרות לחטף הרגע ,או לפרק זמן ארוך יותר, וכל עוד אין בכך שיעבוד ,או אובדן העצמי הפנימי ,בן החורין הנצחי, אינני רואה בכך מורך לב וכניעות, אלא נהפוך הוא, מחווה של אהבה נטולת פחדים.
חמודה יקרה, אני איתך, אין בינינו חילוקי דעות כלל,
למעשה התכוונתי להעלות את השיר של דורית אורגד כבר לפני כחודש וחצי, כשאיכשהו עלה נושא האסיר… לא זוכרת כבר פרטים. אז עלה אצלי באופן אסוציאטיבי השיר של דורית אורגד, אותה אני מעריכה מאד כבן אדם, בקשתי את רשותה ולא יצא לי להעלותו בזמן, אבל נדר הוא נדר, וגם אם עבר זמן … ודורית ממש לא צריכה ממני את המחוות, היא בזכות עצמה ואשה מקסימה.
שיר מענין- כמו בבושקה-מטאפורת אסירות התודה בתוך מטאפורה המתארת את המטאפורה הראשונה…
תודה אסתי,
מלחך בהכנעה עצם גרומה ומנשק את יד הסוהרת והשיר:)
"וסוהרת יפה בתנועה רחבה נעלה את השער"
משה, תודה על ההתייחסות, התגובות על השיר משמחות, אני מקווה שגם את דורית אורגד , והערה קצרה משלי- לפעמים זה טוב שישנה הסוהרת לפעמים זו טרגדיה.
לאורה, המביאה אור למעגל מכריה-מוקיריה, לבי רוחש תודה. וכן אני מודה למגיבים באהדה, ורגש זה של אסירות תודה (נושא השיר), הממלא אותי שמחה, שלם ואמיתי וחף מכל תחושה זרה.
חן חן לכולכם,
מדורית
תודה על התגובה, דורית, וחן חן בשם האחרים שהגיבו לשיר, אורה