גל- סונאלי דרניאגלה

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

מה קורה כשגל גדול טורף את חייך. סונאלי דרינאגלה מספרת את סיפורה האישי, סיפור שמתאר את אובדן יקר מכל, ילדיה, בעלה,  והוריה בזמן מתקפת הצונמי בסרי לנקה. בשנת 2004

הספר עוקב אחרי מחשבותיה וזיכרונותיה, הוא כתוב מצוין, ויש בו רק מינוס אחד, הוא לא נותן תקווה. יש אסון, אין התגברות.

זה בניגוד לספרי שואה שקראנו בהם יש קרן אור קלושה. אולי כי אז האסון קולקטיבי יותר, האנשים שעוברים אותו משתייכים לאותה קהילה, השותפות לגורל והרצון להוכיח לצורר שיש עתיד מבקשת לעשות את הבלתי אפשרי. להמשיך. מה גם שכל ההיסטוריה היהודית שזורה ברדיפות, פרעות, והלאה. כאן אין המשך. רק קטיעה שמדממת עד טירוף.

ספרי אסונות הם בכל זאת מהסוג שמגרה אותך לקריאה, ולאו דוקא בגלל האקט המפתיע שהם טומנים, אפקט שיש סיכוי שתתקל בו בדקה הבאה,  הגורל המתעתע שיכול לטלטל חיים בנויים היטב, הכח האנושי השורד בטרוף מערכות, שתוך כדי קריאה אתה בוחן את עוצמתו המגעגעת גם בך. כאן יש גם תיאורי טבע מעולים שמשתזרים ביגון הפנימי הבלתי נתפס. האם אכן הטבע חזק מהכל עולה בך שאלה,

יחד אם זאת הכישרון שלה לתאר רגעים אישים אנושים, יומיומיים, חמקמקים שלא ישובו, גורם לך ליקר לאין שיעור את אלו שלך. כי הרי הכל כזה מובן לנו מאליו. ורק האין מסמן לנו שהיו בחיקנו שברירי אושר שלא נגסנו עד תום.

ספרתי על הספר לרב אחד, חביב ונדיר במיוחד, והוא חייך ואמר שיש גל שמוריד, אבל יש גם גל שיכול להעלות אותך כלפי מעלה בהנף יד ובאותה עוצמה. צריך לזכור את זה.

אמר.

והוסיף משהו על הקרבה להשם שנוצרת במהלך הניסיון, ואולי גם הפן הזה היה חסר לי. קירבה, כעס, אבל כאן הסופרת מחצינה רק את חוסר הרצון הכנה שלה לעכל את מה שקרה. וכמה שזה מובן, אבל זה עדיין לא לגמרי ספרותי.

בכל אופן ספר שמעורר מחשבות, אבל גם המון חרדות, תאמינו לי. לא ספר שטוב לקרוא אותו בזמן מלחמה, אם בכלל מתחשק אז לקרוא משהו.

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

————————————————————————————————–

גל: סונאלי דרניאגלה – הוצאת ידיעות אחרונות.