ארכיון כותב: יפה כפיר

תמיד אני בוכה, תמיד אני צוחקת.

שני שירים לאבות ולאמהות שאיבדו ילדים במלחמות שהן תמיד מיותרות . עוד מעט   /   יפה כפיר   תמיד אני צוחקת תמיד אני בוכה אתי תמיד – בתי החיה, ובתי המתה. וכך – לאט, בין הקצוות, אובדת לי צלילות הדעת. עוד מעט כמו המשוגעת של  הכפר אטמון ראשי ברמץ חם של מדורה, אצרח אל השמים אל האדמה לקול צחוקם של ילדים ...

קרא עוד »

ימים קשים, ימים טובים.

הַלֵּב נִמְשַׁךְ לִתְהוֹמוֹת / בְּכָל זֹאת               יָפֶה כְּפִיר   הַלֵּב נִמְשַׁךְ לִתְהוֹמוֹת לַשֶּׁקֶט הַנִּצְחִי, נְטוּל הַסֵּבֶל. אֲבָל – עַל פָּנַי הָאֲדָמָה זוֹרַחַת לִי הַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל בֹּקֶר מְחַדֵּשׁ. וּמַבְטִיחָה – תּוֹחֶלֶת וְאוּלַי בְּכָל זֹאת. כֵּן אוּלַי בְּכָל זֹאת יֵשׁ עוֹד טַעַם לַחַיִּים עַל פָּנַי הָאֲדָמָה.       אתר הבית – יפה כפיר, מסע ...

קרא עוד »

ניו זילנד על המים: צליל פסנתר , אגם וויקאטו. קווינסטאון. קסם ומתוק בלב.

ערב על המים בניו זילנד. עיר קטנה בצל הרים. אפלולית זוחלת וצלילי פסנתר. לכאורה זה מתקתק וקיטש, אבל אני הרגשתי את המיית המיתרים בתוך הנפש, צליל צלול בי התרונן. איש צעיר ישב שם וניגן.  אנשים הקשיבו.  גם אני. הכל היה פשוט. המנגינות קלחו אל האויר הקר, חמות ונעימות. כך כתוב היה בתוך מסגרת עץ: "אני מנגן רק את מה שאני מחבר בעצמי. איני ...

קרא עוד »

מסע אישי – האש נגעה בנשמתי

אני אף פעם לא אהיה זקנה

שמי יפה כפיר, וזו הדרך שלי. מסע אישי / יפה כפיר. האש נגעה בנשמתי. שרדתי אותה. אני הולכת בדרכים. הכאב שלי ארוז בתרמילי. עטוף היטב, הרבה שכבות עוטפות אותו שלא יגע באושר המונח בחבילה שמתחתיו. אני נושאת אותם אתי, את הכאב ואת האושר. הולכת במסע של החיים עם המשא שלי. הולכת וחוזרת, יוצאת ובאה, פותחת שער וסוגרת דלת, עוברת בין ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות ליפה כפיר