פרשת ניצבים

פרשת ניצבים

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל." (דברים כט,ט)

 

הכותרות זעקו –

אופנת קעקועי הגוף

חברה לקעקועי הנשמה

והם בתאוצה מרשימה –

אזיקים נצחיים

עמידים בסערות התקופה.

 

ענקי הרוח ידעו ושתקו:

ברית שתיקה –

לוחשים את הסוד

בקומת עליונות

ישובים על כסאות גבוהים

מנענעים כוסות יין

ולוגמים לרווחת מצפונם.

ברית שתיקה –

קשר של קדושה

בין הכח ליצר.

 

במקום מוסתר

בחדרי חדרים

באדיבות תוקפנית

היו אין-אדם.

מעשים כחולים

על מצעים לבנים (טהורים?)

כחול-לבן הסמל שלהם.

 

הברק פגע בניצב –

שכח ש"הברק פוגע תמיד בפסגה",

הישר נפל בדרכו,

על משמרתו במשמרתו,

כרע –הוכרע (בלי בהלה)

בהטרדה או בעילה אסורה,

ולא בגלל בעיה

בהבנת הנקרא.

 

רוח החברים

השקיטה בחיבוק

את הסערה.

 

איני בטוחה

שיכתבו הספדים

על רוח הדברים.

היא לא נקברה,

היא נושבת

בחדרים מוסתרים

לא ידועים.

שם האמת הנוראה

עטופה ביללה –

עדיין לא נגועה.