המומלצים של נטלי חדש – בננות – בלוגים אתרים
הפרדה עדתית בין תלמידים ספרדים לאשכנזים בישיבות החרדיות היא תופעה מוכרת ומכאיבה, אך במשך שנים היא הודחקה לשולי השיח הציבורי. הורים רבים לילדים ממוצא מזרחי נתקלו במציאות שבה דלתות מוסדות חינוך יוקרתיים נותרו סגורות בפניהם, גם כאשר לא היה לכך שום בסיס לימודי או חברתי. השיטה פועלת בדרכים מגוונות – לעיתים מדובר במדיניות בלתי-כתובה, ולעיתים בהקמת כיתות נפרדות או סינון מתוחכם במסווה של קריטריונים "רוחניים".
בתוך מציאות זו צומח הסרט "לא יום לא לילה" המצוין של פנחס וויה, שמבקש להציף את האפליה המתמשכת מתוך נקודת מבט אנושית, רגישה וביקורתית. הסרט מספר את סיפורה של משפחת חוזרים בתשובה ממוצא מזרחי, המנסה להשתלב בקהילה החרדית האשכנזית בבני ברק, אך נתקלת במכשולים שמקורם לא בכישוריה או באמונתה – אלא במוצאה.
הסרט עוקב אחר שמואל, בגילומו של אלי מנשה, שיפוצניק פשוט עם אמונה גדולה, ואשתו אהובה, המגולמת על ידי מעיין עמרני. השניים חוזרים בתשובה ומנסים להתנתק מעברם ולהשתלב בקהילה החרדית האשכנזית בבני ברק. בנם, רפאל (בגילומו של אדם חתוכה פלד), תלמיד מצטיין ועילוי, נתקל בסירוב להתקבל לישיבה אשכנזית יוקרתית בשל מוצאו. האם, אהובה, מנסה בדרכי נועם לשנות את רוע הגזירה, בעוד האב, שמואל, מתקשה להשלים עם הפגיעה בבנו ובדרכו המחוספסת מנסה להיאבק בהחלטה. המאבק גוזר על המשפחה נידוי, וכל ילדיה מגורשים ממוסדות החינוך של הקהילה. התפתחות דרמטית ובלתי צפויה מטלטלת את בני המשפחה ואת סביבתם, ויורדת לשורשי אמונתם המשותפת.
הסרט מציג את הסיפור הלא-מסופר של רבים מהצעירים המזרחים החרדים. המבקרים שיבחו את המשחק של השחקנים הראשיים, במיוחד את אלי מנשה ומעיין עמרני, על גילומם הרגיש והאמין של הדמויות, ואת הצילום של זיו ברקוביץ' שמצליח ללכוד את תחושת המחנק והזרות שחווים הגיבורים.
הסרט הקטן והיפה הזה הוא כתב אישום נגד מנגנון שמנציח פערים בחברה הדתית. עבור רבים, הוא מהווה קול ראשון שנשמע מתוך נושא שמצוי במחשכים, השאלה הגדולה היא האם קולנוע כזה יכול לשנות מציאות – או שהוא נידון להישאר בגדר עדות ותו לא.
צילום: זיו ברקוביץ
