בין מיינץ למזרח – חיבור בין תרבותי 

בין מיינץ למזרח – חיבור בין תרבותי 

לא מכבר שבתי לישראל לאחר שלושה שבועות בגרמניה במהלכם נפגשתי עם פעילות ופעילי הארגון החינוכי הגרמני הפועל תחת השם Maimonides Bildungswerk, בעיר מיינץ – מקום שידע תהפוכות היסטוריות רבות, והפעם היה עד למפגש שחרג מגבולות שפה, דת, ולאום. סביבי נשים גרמניות מוסלמיות, על המסך – אחיותיי למאבק ולזהות, נשים מזרחיות מישראל, כולנו אקטיביסטיות של תקווה.

המפגש היה מרגש, כן, אך יותר מכך – הוא היה עדות חיה לכוחן של נשים שנולדו בקצוות שונים של העולם, אך נושאות לב דומה. דיברנו על תרבות והיסטוריה משותפת של הורינו במדינות ערב והאסלאם ועל המשותף בין היהדות לאסלאם, במיוחד של יהודיות ויהודים שנולדו במדינות ערב והאסלאם. על זיכרונות שנשזרים דרך סיפורי ילדות, דרך המאכלים, השירים, השמות. דיברנו על געגוע – לא רק למקום אלא גם למצב תודעתי שבו הזהות המזרחית-יהודית-מוסלמית לא הייתה מאוימת, אלא טבעית, גאה, נוכחת.

כבת להורים יוצאי ארצות ערב והאסלאם, וכחוקרת וכותבת על זהות מזרחית, מצאתי את עצמי מהדהדת יחד עם המשתתפות את כאבי ההגירה, את פצעי ההשתקה – אך גם את התקווה. יש בינינו שפה חדשה. שפה שנטוותה שם, בזום, בין חיפה, יפו, ברלין, פרנקפורט ומיינץ. זו שפת האחווה – שפת נשים שלא מוכנות עוד לשתוק או להסתתר מאחורי הגדרות של "שוליים" ו"שונות", אלא מבקשות לתבוע את המרכז מתוך חמלה. דיברנו על אמנות מזרחית, מחאתית, בועטת, כזו שמלמדת אותנו על המרחב היהודי-מוסלמי ים תיכוני. דיברנו על מרכז ופריפרייה, על הגמוניה ועל אמנות פוליטית נשית.

תודה למוסטפא ולמיסבע, אנשי חזון ושלום, שהובילו את המפגש הזה כחלק מהעבודה החשובה שלהם לחיבור בין מוסלמים ומוסלמיות לבין יהודים ויהודיות. גם בעיצומם של ימים מטלטלים, כשקולות הפירוד מרעימים, הם בוחרים לטוות חוטי גשר.

ולא רק שיח היה שם – אלא גם מתנה. קיבלתי מהם ערכת משחק שפותחה במיוחד לסדנאות חינוכיות שמקרבות בין מוסלמים ליהודים. מתנה של ממש – לא רק חומרית אלא רעיונית. משחק כגשר. כלים של דיאלוג, אהבה, דמיון.

בזכות התמיכה והיוזמה של EVZ Foundation ו- Netzwerk Israel – Solidarität mit der Zivilgesellschaft, זכיתי להגיע לגרמניה ולדבר על מזרחיות – לא רק כהיסטוריה אלא כעתיד. להביא את הקול שלנו – קול של נשים מזרחיות שמביטות מזרחה ומזהות את עצמן גם בנשות לבנון, תוניס, טורקיה, פקיסטן, איראן, עיראק, מצרים, גרמניה. נשים שמבקשות לספר סיפור אחר – סיפור של שותפות, של פיוס, של כוח נשי שמסרב לוותר.

בתוך כל זה, חשתי רגע של חסד. רגע שבו הזמן כאילו עמד מלכת, והלב ידע – שאנחנו לא לבד. שיש שותפות, שיש הד. שהזהות המזרחית היא לא רק נוסטלגיה אלא תנועה – חיה, בועטת, מאירה.

ניתן לקרוא על המפגש כאן:

https://www.facebook.com/Bildungswerk.Maimonides