גליות הים חדש – בננות – בלוגים אתרים
שאריות שנותרו,
אחריתן האתמול
מילמול סתמי
כמו הרגל מגונה
לשחק נימוסין
ולשתוק שתיקות
קטנות, גדולות
ארוכות ולהיזכר
ואז בהנאה לשתף ולספר.
סיפור פתלתל
להביט דרך שפופרת פנימית
לדלתות הנפתחות,
לדלתות הנסגרות.
היינו שם, היינו כאן והלכנו
דבר לא נותר ממה שהיה
התמימות נעלמה וחלפה
כמו העולם הגדול השתנינו
וגם כי נשוב להיפגש
המקום הוא מרחב המרחק
השייך לעבר שנדחק
המתעורר באחת
למשחק אוצר זיכרון וצל הליכות
מלווה מילמול ארוכות
עושר הא ודא שאריות
רב רגש גועש של אושר