דפנה שם טוב חדש – בננות – בלוגים אתרים
שימו לב – אנחנו בעלי הבית של עצמנו!
אנחנו חשופים למקרים מזעזעים שלא הכרנו כמותם.
תחושות של כאב ושל חרדה .תחושות של פחד ושל צער…
בימים אלה מציפות את כולנו תחושות מאוד קשות.
- אנשים נרצחים.
- ילדים חטופים.
- התעללויות מכל כיוון.
- אנחנו מפוחדים, זועמים, כואבים…
האם אנחנו בעלי הבית? דפנה שם טוב
ואז יתכן שגם אנחנו נשאל: "האם אנחנו בעלי הבית?"
המחשבות הרגשות והתחושות שמציפות אותנו הן לא ה-"אני" שלנו.
כלומר, כיצד אנחנו מתייחסים לתחושות הללו שמציפות אותנו?
כלומר, ה-"אני" שלנו מתבונן בתהליכים ששוטפים את המוח שלו.
בערוץ האוטומטי, מחשבות רגשות תחושות.
- התחושה היא כאילו אנחנו עומדים תחת מפל מים באופן פאסיבי.
- המפל מציף אותנו ושוטף אותנו.
- והערוץ השני שבו אנו מתבוננים על עצמנו מהצד.
דומה למצב שבו אנחנו נניח מציירים ציור.
אנחנו מעורבים בתהליך אנחנו אקטיביים…
וכאן נכנסת יכולת השליטה שלנו.
קודם כל בפן השיפוטי.
כאילו יש לנו שני ערוצי פעולה.
בערוץ אחד מתרחשות כל הפעולות שציינתי.
הרגשות והמחשבות…
אם ננסה להפוך את זה לחזותי
ובערוץ השני יש התבוננות במתרחש…
האם נעימה לנו ההצפה הרגשית הזאת או לא?
ובמלחמה הנוכחית כשכל כך הרבה סבל נכנס לחיינו, יכול מאוד להיות שנגיד: כן!!!
זה בסדר!
אנחנו מקבלים את מה שעובר עלינו כי זה הגיוני.
הגיוני שנכאב ושנסבול.
כשהמציאות סביבנו כל כך אכזרית וכאוטית.
בדרך כלל אנחנו שואפים לשקט ורוגע.
ובדרך כלל כשאנחנו מוצפים מחשבות ורגשות קשים אנחנו מנסים לגבור עליהם…
בימים אלה אנחנו מאשרים לתחושות הקשות לשטוף אותנו כי אנחנו מבינים שזה במקום ושזה נכון.
שזה נכון להרגיש כאב עצום.
וכאן חשוב להדגיש שאנחנו בעלי הבית ואנחנו מחליטים אם זה טוב או רע מה שעובר עלינו ובמלחמה הזאת נראה לי שבתור בעלי הבית אנחנו רוצים לארח את הכאב.
וזה בסדר.
ושליטה זה אומר שכואב לי ושזה גם מתוך בחירה.
כי זה מתבקש…
זה הגיוני.
אז לצד הכאב חשוב שנרגיש שליטה במה שקורה לנו.