בננות - בלוגים / / על השנאה – לתשעה באב
סהרורית
  • נאוה סמל

    ילידת יפו. בעלת תואר שני בתולדות האמנות מאוניברסיטת תל-אביב. פרסמה חמישה-עשר ספרים וארבעה מחזות. במרכז יצירתה עומדים גיבורים ילידי הארץ המתמודדים עם הזהות הישראלית ועם צלקות העבר.   ספרה כובע זכוכית שפורסם לראשונה בשנת 1985, היה הספר הישראלי הראשון אשר עסק בדור השני - בניהם של ניצולי השואה, וזכה בפרס משואה - המכון ללימודי השואה בשנת 1988. עוד מספריה: ראלי מסע מטרה; אשה על הנייר - שהיה מועמד לפרס ספר השנה לנוער בגרמניה 2004; גרשונה שונה - על החיים במשפחה של ניצולי שואה בתל אביב שזכה בפרס  National Jewish Book Awardבארצות הברית ב- 1990; לעוף מכאן על ניצול שואה מתוניסיה המלמד נערה ישראלית שיעורים בהישרדות, שנבחר כעשרת מספרי השנה הטובים לנוער בגרמניה לשנת 1995. אופרה על הספר נמצאת בהכנה – בהלחנת אלה מילך-שריף. מי גנב את ההצגה שזכה בפרס הספר המאוייר מטעם מוזיאון ישראל ובציון לשבח ב"פרס זאב" ואף עובד לסדרת טלוויזיה בערוץ 2; ישן הוא ער במקום אחר והאומץ לפחד - שני קבצי שירה לילדים.   הרומן צחוק של עכברוש שעוסק בזיכרון השואה כפי שהוא מועבר בשרשרת הדורות, ראה אור בשנת 2001 בהוצאת  ידיעות אחרונות. הספר זכה לשבחי הביקורת ואף הפך לרב-מכר ובאחרונה הפך לאופרה מצליחה בהלחנת אלה מילך-שריף ובביצוע התזמורת הקאמרית הישראלית. האופרה מוצגת בימים אלה בתיאטרון הקאמרי של תל אביב והסופרת והמלחינה זכו במשותף ב"פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה" של עיריית תל אביב לשנת 2005. האופרה הוצגה במאי 2006 על במת התיאטרון העירוני של וורשה – פולין והוזמנה להופעות בדרום אפריקה במאי 2007. הספר יראה אור בגרמניה ב 2007.   יצירותיה של נאוה סמל תורגמו וראו אור גם באיטליה, רומניה, הולנד, ספרד, צ'כיה, בריטניה, תורכיה, אלבניה וסין.   בשנת 1999 השתתפה נאוה סמל בכתיבת התסריט לסרט התיעודי לומר קדיש וללכת על שואת יהודי טרנסניסטריה, בהפקת הטלוויזיה החינוכית הישראלית.   המחזה הילד מאחורי העיניים, סיפורה של אם לילד חריג, הוצג על הבמה בישראל במשך אחת-עשרה עונות, ייצג את ישראל בתחרות פרס איטליה 1987, שודר על ידי ה BBC לונדון, רדיו ספרד, בלגיה, צרפת, אירלנד, רומניה, גרמניה ורדיו אוסטריה, שם זכה בפרס דרמת הרדיו הטובה ביותר לשנת 1996. על הבמה הועלה המחזה ברומא, ניו יורק, לוס אנג'לס, פראג ובפסטיבל התיאטרון סיביו שברומניה. בימים אלה מוצג המחזה בתיאטרון רשיצה ברומניה, בתיאטרון הלאומי של תורכיה באנקרה, ובתיאטרון העירוני של לודז' - פולין. הפקה חדשה בישראל בשפה הערבית, עם השחקנית-זמרת אמל מורכוס, עלתה בהצגת בכורה באפריל 2005.   נאוה סמל זכתה בפרס היצירה של ראש הממשלה לשנת 1996 ובפרס "סופרות מאגן הים בתיכון" בצרפת 1994. ספרה החדש אישראל ראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות וזכה לשבחי הביקורת. סרט תיעודי בעקבות הספר נמצא בהכנה. ספרה האחרון לצעירים איך מתחילים אהבה ראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות. יראה אור באיטליה 2007.   נאוה סמל משתפת פעולה עם המלחינה אלה מילך-שריף גם באני רוצה להיכנס לספר בראשית - מחזור שירי תנ"ך שבוצע בידי המקהלה הקאמרית רמת- גן בפסטיבל אבו-גוש 2005 ובתיאטרון צוותא.   בין תרגומיה לתיאטרון: הניצול, משיח, כשהיא רוקדת (תיאטרון חיפה), זינגר (תיאטרון באר שבע), ילדה של כולם (בית ליסין), נערות הזהב (בית צבי), רכבת הצלה (תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער), רוז (תיאטרון הקאמרי).    נשואה ואם לשלושה. מתגוררת בתל אביב.  

על השנאה – לתשעה באב

אני שונא משמע אני אדם
 
מעשייה עממית מספרת על שני יהודים שנדרשו לשאלה מהי שנאת חינם. פלוני הסביר לאלמוני: "נניח שהגיעה לאוזניך השמועה שזכיתי ב-10,000 שקל – מיד אתה מתמלא שנאה כלפי. אבל האמת היא שזכיתי רק בחצי מהסכום, כלומר ב-5,000 אתה שונא אותי שנאת חינם".
 
אלא שלסבתא שלי היו כל הסיבות המוצדקות לשנוא את בעלה, שנטש אותה עם תינוק בן שישה חודשים ונעלם לו בניו-יורק. לו אני בנעליה, לא זו בלבד שהייתי שוברת שיאים של שנאה, הייתי גם זוממת נקמות שהשטן לא ברא. אלא שגבול דק מפריד בין שנאה לאהבה, ושתיהן, כידוע, מעבירות אדם על דעתו, ולכן כששב סבא הגרוש לחייה של סבתא מקץ ארבעה עשורי פרידה והציע לה נישואים בשנית, למרבה ההפתעה, היא הסכימה. אחת מהשתיים – או שהשנאה אצלה התחלפה באהבה, או שהיתה זו באמת נקמתה האולטימטיבית.
 
למרות הפוטנציאל הנקמני שלי, את גֶן השנאה סבתא לא הורישה לי, וגם כשהוא מזדקר בתוכי, דַי בארשת של כלבלב יתום ובבקשת מחילה נרצעת כדי שהשנוא יאבד מיד את מעמדו. מי שלא רוצה לשנוא שיתרחק מאנשים, אמר ז'אן ז'אק רוסו – פילוסוף לא סימפטי במיוחד עם מעגל לא קטן של שונאים, ואילו המשורר לורד ביירון היה משוכנע שהשנאה היא ההנאה הגדולה ביותר שיש. איש איש ותענוגותיו.
 
מה שברור הוא שהשורש ש.נ.א מכיל בהיפוך את א.נ.ש, ואולי זו תמצית ההיגיון בשיגעון – שנאה, מה לעשות, היא אבן יסוד אנושית, ואולי מי שבצלמו נבראנו סובל אף הוא ממנה. 
אני זוכרת את עצמי כילדה משחקת ב"שנאה, קנאה, אהבה, ידידות", מוֹלֶקֶת עלֵי כותרת של ורד ותוהה מה ייפול בחלקי.

פורסם ב YNET מדור יהדות ב 29 ביולי 2009, ערב תשעה באב

6 תגובות

  1. במדור יהדות? :))

    לי השנאהבה הזו מזכירה מיד את קטולוס שכתב על אהובתו לסביה:
    odi et amo
    כלומר, "אני שונא גם אוהב
    ואם תשאל מדוע, לא יודע
    אבל ככה אני חש, ומעונה".

    בקיצור, הוא שׂהב אותה מאוד.

    • אתה בטוח שתרגמת נכון? שלום מילים שמתרגמות בעברית ל-13(!) מילים???

      • ODI ET AMO פירושו "שונא ואוהב", ומשמש ככותרת מוכרת לשיר הזה.
        תרגמתי בדיוק ארבע עשרה מלים בארבע עשרה מלים 🙂
        ןמכיוון שחשקה נפשך ביותר, הנה:

        odi et amo, quare id faciam, fortasse requiris, nescio sed fieri sentio et excrucior

  2. אהוד פדרמן

    מזמן אני טוען שמצווה יהודית, בלתי אנושית, לא מעשית ואפילו צבועה, היא מצוות "ואהבת לרעך כמוך "

  3. נהניתי לשנוא עם הטקסט לרגע, אוי ממש נהניתי.

    • השורש ש.נ.א מכיל גם אותיות שבוורסיה כזאת או אחרת מזכירות את המילה אנוש, אכן השנאה היא מחלה אנושית אנושה. הלוואי ונצליח להגמל ממנה באמצעות אהבת חינם. גם אני כמוך נאווה נמסה בין רגע לנוכח בקשת מחילה של הזולת, מה רע בזה? לשלוח אהבה ומחילה זה סוד האהבה הלוא כן?

© כל הזכויות שמורות לנאוה סמל