מיכל ב. עושה כביסה ועוד דברים
שלום לכולןם,
תודה לכל המתעניינים בשלומי – שלומי טוב.
קצת מהורהר ומוטרד לאחרונה, אבל זה לא משהו קריטי.
אני קוראת אתכם כהרגלי.
לכל הדואגים לפוסטים הקודמים הם שמורים עמי וכך גם התגובות ומן הסתם אעלה אותם שוב לאיטם. לפחות את אלה שאני אוהבת במיוחד.
היום חשבתי על סופר נני.
זו התכנית היחידה שאני רואה באדיקות וקשה לי להודות,
אבל יש איזו שמחה לאיד ותחושת גאווה ש"אנחנו לא כאלה". שאצל אחרים הרבה יותר גרוע. שאני וגם הוא בסך הכול בסדר.
המציצנות מענגת.
בתכניות האחרונות מוסמרתי אל הספה. בתכנית האחרונה ירדו כמה דמעות כשילדה קטנה התחננה לחיבוק וקיבלה בתמורה התנכרות בסגנון עדות בתי הסוהר.
לפעמים מתגנבת התחושה שזה לא יכול להיות. שזה מבוים.
וזה מנוגד לגמרי לחשיבה הרציונאלית שלי, שאומרת שגם אם יש כאן עריכה מגמתית מאוד, משהו מעוות במשפחות האלה באמת.
היום חשבתי על הילדים שמשתתפים בתכנית הזאת בבלי דעת.
אם חייהם השתפרו במשהו בעקבות העצות הנבונות של הסופר נני, הם בטח שמחים, ומהמצב שבו הם היו מצויים לפני בואה, די ברור שיש רק מקום להשתפר.
אבל הם ילדים. אף אחד לא שאל לדעתם.
כשהם יטיילו בחצר בית הספר יצביעו עליהם הילדים הגדולים ויספרו שזה הילד שאמא שלו אמרה לאחותו שהיא מגעילה אותה.
הילדה שירקה על אביה לא תישאר בת ארבע. היריקות ילוו אותה. היא תהיה "הילדה שיורקת מסופר נני".
יום אחד הם יצפו בתכנית הזו והם יבינו.
יש כאן משחק מסחרי ציני בכביכול טובת הילדים. טובת הילדים היא שהוריהם ישקיעו כמה מאות שקלים וירשמו לבית ספר להורים. טובת הילדים שלא כל המדינה תראה את אבא שלהם ישן עטוף בסדינים ורודים של דורה ואת אימא שלהם לא יכולה לוותר על לקוחה בערב כדי לקרוא להן סיפור.
אבל סופר נני משחקת על רגשות המציצנות והאשמה של כולנו. ומאחר והעצות שלה טובות, ומאחר והילדים הצרחנים נהיים ילדים כמו שילדים צריכים להיות, ומאחר וההורים דומעים מאושר – גם אנחנו הצופים, מצטרפים ומהללים.
אני אוהבת לצפות בסופר נני. אני לא אוהבת את עצמי על ההרגל הזה.
הי מיכל ברוך שובך . מה היה בננות בלוגס בלעדייך? הרי אנחנו דור המייסדות !גם לי היתה תקופה של התרחקות אבל…השכנים נחמדים בדרך כלל לא?(טוב לא תמיד).
מסכימה איתך לגמרי לא רואה את התוכנית אבל ראיתי כבר כמה וכמה תוכניות בטלויזיה שבהם נראו ילדים במצבים לא קלים בישראל ואיש לא התחשב בהם . נחשפו לעיני המצלמה ולדברי הבלע של אחר כך .
הי מירי יקרה – כן דור המייסדים…ברוכה נמצאת.
מיכל, ראיתי שנעלמת קצת, אבל למה מחקת את הבלוג? רוחות רעות? רוויה?
אני שמח שאת פה בחזרה עם הרגישות והחום והתבונה שלך. מאוד.
הי אמיר. תודה רבה. כן, רוחות רעות כאלה נשבו אצלי.ניקיתי קצת דם ובאתי.
מיכל,
את צודקת באשר לחשיפת הילדים הקטנים, שמעתי שהיה דיון השבוע על כך בכנסת.
השאלה מה ינצח הרייטינג או השפיות…
שושנה
הי שושנה – אולי באמת תנצח השפיות? פעם אחת גם לא מגיע.
מה מחקת את הבלוג שלך?
ואם ארצה לקרוא לראות שוב ציורים וסיפורים יפים?
הכול נכון מה שכתבת לגבי סופר נני אבל משום מה אני לא הייתי רוצה נני כזו, היא כזו משדרת: אמא שלא בא לחבק אותה.
הי איציק,
הם יחזרו, הסיפורים והציורים.
עדיף לחבק סופר נני מאשר לא לחבק בכלל – וזו האלטרנטיבה העצובה של הילדים האלה.
היי מיכל. גם אני נעדרתי תקופת מה. טוב לראות אותך, ראיתי את הציור שלך בתערוכה בבית אריאלה, לא ידעתי שהוא כזה גדול מימדים…
הי אילנה
ברוכה השבה. אהבתי את הדגים. עוד לא הייתי בתערוכה, לא להאמין!
היי מיכל. טוב שחזרת. התגעגעתי, אם כי אני גם מהורהרת לאחרונה ולא פה לגמרי. ההרהורים שלך בפוסט חשובים. אני מסכימה איתך לגמרי.
תודה אומי. איך את מסתדרת?
באמת למה?
1. מדוע מחקת?
2. מילא שאנשים נחשפים, אבל מדוע לחשוף את הילדים? אני מעדיפה לראות את הגרסה האמריקנית, כי מבחינתי זו פיקציה, הרי אלו לא אנשים שנפגוש בסופר או באספת הורים. נראה לי שהרבה מהדרמות מבוימות. אני צופה פשוטה, לא יודעת מה עובר בראשם של מקצוענים (אולי מישהו כאן יאיר את עינינו?) אבל נראה לי שהם מעדיפים משפחה דרמתית על פני משפחה רגילה או "רגילה" (אם יש דבר כזה משפחה רגילה).
הי הדס,
אפשר לכסות את הפנים? או להביא שחקנים שישחקו סצינות מהחיים? כך היה מקובל פעם.
מיכל, אני שמחה שאת כאן וקולך נשמע.
הי מיכל יקרה, מחקת ? או נימחק? העקר שאת פה, הקול שלך הצלול הבריא חשוב כאן, אני חושבת כמוך את מבטאה בקול את השאלות שניקרו לי, למה לחשוף את הילדים ?! למה זה טוב? מה הוא הנזק ימים יגידו, והם גם יצעקו.
החיקוי הזה של תוכניות ריאליטי מארצות הברית מטורף, בלי מחשבה קדימה. יחי הרייטינג
הי אורה,
תודה רבה. הריאליטי חודרת גם לחיים הממשיים – ראי הצעות הנישואין המגוחכות קבל עם ומסעדה, בקריזה של קניון. אנשים חיים בסרט.
שוב תודה תמי. את נשמה.
שלום רב שובך
תודה ציפור נחמד.
אין לי טלויזיה אבל המפיק התקשר אלי בזמנו וחשב עלי כעל מועמדת להנחיה . היה מדובר על לראיין הורים וילדים ולהציג בעיות אין לי מושג למה זה הפך להיות.
זה נפל בגלל שהובהר לי שהצילומים יתחילן בשישי ויגלשו לשבת והם גם שינו קונספט אני מבינה.
מעניין למה זה הפך להיות אנשים מדברים על זה די הרבה ואני יודעת שאם הייתי מנחה היה לי תרוץ לקנות סוף סוף פיאה.
הי אביטל
נראה לי שהציעו לך קונספט הרבה יותר שפוי. חבל שלא יצא לפועל. אץ התכנית המדוברת אפשר לראות באתר קשת. ולהצטמרר.
מיכל מיכל,
לא רואה סופר נני (כמעט לא רואה טלויזיה בכלל), אבל שמחה שחזרת. וחבל לי שהורדת את כל הפוסטים.
אם נושבות רוחות רעות, צריך להתעטף ממש טוב, לכסות את האוזניים, ולחכות שיעברו (הן תמיד עוברות – הרוחות הרעות)
שיהיה לך שבוע מעולה.
תודה שירה יקרה. כנראה שאת צודקת.
זו בכלל בעיה עם כל התוכניות האלה, כמו ד"ר פיל למשל שבעיניי הוא מטפל טוב וחכם, אבל החשיפה הזו – אמנם יש לה ערך חינוכי כלפי הצופים אבל היא בעייתית מאוד מאוד.
נכון לי. ממש ככה.
מיכל יקרה!
מה קרא כאן בלעדינו?
סגרת את הבלוג?!
טוב שחזרת. בלעדיך המקום הזה היה מאבד את רוב קסמו.
ברוך שובכם!
טוב שהמחשב הבריא.
היה כל מיני ועבר. תודה מקרב לב על המחמאה.