שרות התעסוקה
חמש בבוקר, הלילה לקראת סיומו. הפועלים הזרים ממצים שעה אחרונה של שינה לפני שילכו לבנות את המדינה. של היהודים. הזונה המולדובנית בחלון ממול ביתי כבר סיימה את קבלת הקהל ועתה היא חולמת על בית מהוגן בפרברים עת שהיא מחבקת בשנתה את החבר הנוכחי שלה. ערבי יפה עינים. היה קליינט מרוצה ונשאר. הפועל הרומני שעסק כל השבת בתליית וילונות ומדפים נלחם על השמיכה עם חברתו הרוסיה. השוטרים הישראלים דופקים בדלתות ואומרים: "אופן דה דור, פוליס". מכשירי הקשר מהבהבים משפטים בפורטה פורטיסימו. מבצע משטרתי של לכידת עובדים זרים. לילה מוצלח במיוחד. נתפסו 63 עובדים זרים ברחוב הקרוי על שם נחל מסריח במיוחד. הם פספסו את מעשנת הבאנגים מקומת המרתף, שמחייגת באפילת הבית בנייד שלה מספרי מצוקה ורק הצג מאיר את פניה הלחוצות ואת העשן העולה מן הסיגריה וגם את אלה שגרים בחנות שהוסבה לדירה בלי כיווני אויר, שנושמים בלחש את האוויר הטחוב גם כך, הם גם לא שמו לב לדירה מאחור בחצר, היכן ששוהה הפלשתינאי הלא חוקי שבונה את הבנין ברחוב הרצל. אי אפשר הכל. נשארו 249,937 עובדים זרים. וזה אם לא ניקח בחשבון את אלה שנכנסו לכאן הלילה. משימה קשה, אינסופית. הצלחות קטנות. הדרך היחידה לסיים אותה מהר היא להעיר את הציבור. הזרים האלה לוקחים לכם את מקומות העבודה. בגללם אתם מובטלים. יאמר שר האוצר בקרוב ויעודד את שיתוף הפעולה של המובטלים הממורמרים. קצת קסנופוביה (שנאת זרים) עוד לא הזיקה לאיש. פה ושם יהיו מקרים מצערים של עובדים זרים שיסבלו מהתנכלות וממעשי אכזריות של מובטלים ממורמרים, ושר האוצר וראש הממשלה יעמדו קבל עם ומיקרופון ויבקשו מהציבור לא לקחת את החוק לידים ולהשאיר את העבודה למשטרה שעושה את מלאכתה נאמנה. שר האוצר יבטיח עשרות אלפי מקומות עבודה כשילכו מכאן אותם עובדים, לא חוקיים, למקומות מהם באו. לסבול שם את חרפת רעבונם. אנחנו צריכים לדאוג לציבור האזרחים בישראל. פה ושם תפגין ממשלת ישראל הומניות מתוקשרת היטב ותעניק תעודת תושב קבע לעובדים זרים שנצלו בגבורת כבאינו מביתם שהוצת עליהם בידי המון, ש"פירש לא נכונה את דברינו". הם יהדפו את טענותיה "המרושעות" של התקשורת כאילו במילותיהם עודדו ואולי אף שיסו את ההמון ב"גונבי פת הלחם מפיהם של ילדינו". ולבסוף כשהעשן יכלה, יוותר דרום תל אביב ריק מזרים. המובטלים יוכלו לחוש סיפוק שהדפו את האויב משער ביתם, ולהתמסר בגאווה לאומית לתור מקבלי הקיצבה.
מיכה שמחון
פלורנטין 2002