מילים, תמונות ומנגינות שירת רחוב
אני לא אוהבת אנשים רעים
קטנוניים ומרושעים
שנכנסים לבלוגי התם
בכוונה לזהם אותו
עם מילות שנאה
מלוכלכות
תחת שם
שמצוץ מהתחת
לפחות תהיו אנשים
מספיק גדולים
בשביל לכתוב לי
את הזוהמה שלכם
והשליליות שלכם
בשמכם המלא
כי להגיד לי את זה בפרצוף
בטח אין לכם אומץ
אז בבקשה
אל תטריחו את עצמכם
ואל תשלחו לי
הערות מרושעות
תחת שם מסווה
ואז תתחבאו מאחורי
מסך מחשב יקר
שקניתם בשביל
להרגיש שווים
כי אני לא אחשוש
למחוק אתכם ברגע
אני פשוט לא אוהבת
אנשים רעים
לאה ושירה היקרות,
אני כועסת. במהותי אני ילדה ואני לא אוהבת שאנשים רעים מנסים לפגוע בי עם אמירות מטופשות, סתם ככה וללא סיבה. ולכן הפוסט הזה. אין לי בעיה עם ביקורת. יש לי בעיה עם הערות שבאות אך ורק בשביל לזלזל, להשפיל ולפגוע. זה לא מהיום, אבל גם היום. זה עורר בי את הזעם הזה. עימכן הסליחה.
אבל מי ומה? ואל תבקשי סליחה – זה לחלוטין במקום.
עזבי שירה, אין לי כוח אפילו להתחיל. פשוט השבוע קיבלתי כמה הערות כאלה וזה ממש עצבן אותי.
ראיתי שכמה אנשים פה בבלוג קיבלו הערות כאלה. אל תתייחסי. למחוק, לזרוק ולשכוח.
שירי היקרה,
מסתובבים כאן כמה בלוגרים אלימים, שהאלימות היא צורך נפשי, ובלעדיה – חייהם אינם חיים.
הביקורת ההורסת היא נר לרגליהם, ומי שאינו מסכים לדעתם – הם סותמים את פיו בהתקף זעם ובהשתוללות בלתי מרוסנת. יש והם עושים זאת בעילום שם, אם כי לעיתים ניתן לזהותם לפי סגנון כתיבתם המשתלח. הם לא בהכרח חכמים, הרי. ועם הקשרים הנכונים ניתן בהחלט לדעת מאין נשלח דבר שטנתם המזוהם. הם הרי לא בהכרח מודעים לנפלאות ה – IP (מספר לזיהוי מחשבים, מהם נשלחו הודעות), שמורח את העקבות שלהם ושל מקום מגוריהם כמו ליפסטיק על שפתי יצאנית.
לא רק את מרגישה את נחת זרועם. הביטי סביב. יש עוד כמה, שהפכו למטרה בידיהם. לעיתים זה מחמת בדידותם ושעמומם, שהרי אין אדם בר-דעת שירצה לארח להם חברה.
עצתי לך: קחי בחשבון שאנשים כאלה לא ייעלמו, ותמיד יישארו חלק מנוף חיינו. נסי לפתח עור של פיל, וזכרי שהמתקפה שלהם היא אות ועדות לקטנותם המכמירה ולא קשורה אלייך. לעיתים יש להתייחס אליהם בסלחנות, כי הם עקוצים מזה שנים.
עכשיו, קחי נשימה, הודי לקב"ה שלא עשה אותך מרירה ומרושעת כמותם, וחייכי. הנה, אני מרגיש שאת מחייכת.
שבת שלום!
:)))))))
שחר, יש לך קשר לקב"ה? גם אני רוצה! 🙂 מס" טלפון, משהו? 🙂
אהבתי את התגובה שלך, ובאמת IP אפשר לברר תמיד. זה אפילו קל יותר ממה שנדמה.
אין לי מושג מה יעזור לי IP כי אני מניחה שזה לא בלוגרים כותבים את זה, אלא אורחים. ואם כן, אז ממש חבל שהם מנצלים במה טובה ומפרגנת והופכים אותה לזבל!
שירה, יש לי את ה – IP שלו. לשלוח לך?
הוא און-ליין תמידי.
🙂
שירי,
לא תמיד קל להשיג IP. אבל זה אפשרי, אם יודעים איך.
בכל מקרה, זה לא בהכרח אורחים, יקירתי. עולם היצירה רווי יצרים. ויש כאן בלוגרים (מעטים, מעטים מאד. אבל הקיצוניים הם תמיד מיעוט קולני ומחרחר מלחמה), שהופכים במה טובה לזבל. אני, למשל, יודע בוודאות מי מתנכל לי בעילום שם. אבל אני סולח. יש אנשים שהרוע משתלט עליהם, ואין להם מפלט ממנו. הם צריכים לחיות עם זה. לא אנחנו.
שחר-מריו אני מזועזעת מהתגליות שלך!
אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות. אני מכירה את התככים מעולם המוזיקה. שם כולם תוקעים לך סכין בגב. זה קרה לי המון ואני גם חושבת שזה ניצול של משהו טהור כמו מוזיקה. אבל סופרים? משוררים? אנשי רוח? ככה ללכלך? הגזמתם. פויה!
🙂
און ליין תמידי? אז אני חושבת שאני מכירה אותו!
שחר-מריו,
איזו תשובה מושקעת. ובאמת חייכתי בסוף.
תודה.
פעם קיבלתי איזו תגובה מרושעת באתר אחר שלי. לאחר כמה זמן שעליתי על הדברים, התברר לי שזה מישהו מהעבודה שלי שעשיתי לו התלמדות. כנראה שהוא לא אהב את הדרך בה העברתי לו את החומר… פתטי!
את נשמעת כועסת – מי פגע בך?
למרות שעם לא מעט אמירות אני מזדהה!
שירי, הכל בסדר?
אוי ואבוי. מה קרה? הזוהמה נזרקת בחזרה על הזורק.
אני מאוד מקווה שהיא תחזור אליהם.
הכלבים נובחים – השיירה עוברת.
אני שמעתי פעם משפט יפה שהכנסתי בשיר שלי – "לא בועטים בכלב מת", כלומר-לא מעבירים ביקורת על מי שלא חשוב באמת. אז אולי זו מחמאה…
את ברשת, זה עולם תת קרקעי, זורמים בו הרבה אנשים, את לא יכולה לראות אותם.
הם חושבים שהם רואים אותך.
כשאת הולכת ברחוב את מייצרת כל מני אינטרקציות, גם כאן, אלא שהם שפנים פחדנים שאומרים הכל בחסות החשיכה.
אני מניחה שרובם לא מהבלוג.
תמחקי אותם, אל תתייחסי, אם כי מובן שאת כועסת, אבל ככה זה לכולם ברשת.
זה או לבחור ברשת ולהתמודד עם התופעה, או לוותר.
חבל על העצבים שלך.
צ"יקי ארד אמר לי לא מזמן שכל תגובה היא תגובה, והכי טובות הגרועות, כי הן מושכות תשומת לב, הוא באמת משתעשע מהזבל, אולי תנסי גם את.
כמו קרנבל בבית משוגעים.
תודה יודית על תגובתך. נראה לי שגם את כתבת פה פעם על מישהו שמתנכל לך.
האינטנט הביא הרבה דברים טובים. אחד הדברים הגרועים זה הטוקבקים המסריחים האלה. אבל בסדר, מתרגלים, לא?
כן, מתרגלים.
אבל מי שהטריד אותי ברשת, שניים למעשה, אני מכירה אותם מהחיים.
לפעמים האנשים שהכי קרובים אלינו הם גם האנשים שהכי כועסים עלינו, מכל מני סיבות. והרשת היא מקום טוב לפחדנים אנונימים לחיסולי חשבונות.
ממש נכון.
בדיוק כתבתי שמישהו ששלח לי תגובות רעות באתר אחר היה מישהו מהעבודה שלי. רציתי להרוג אותו אחר כך. גם ככה לא סבלתי אותו.
שירי יקרה
תתעלמי מהם. נכון זה פוגע קצת אבל זה מצד שני מחזק.
אנשים קטנים קיימים לצערינו בעולם הזה.
ואני שונאת פוגענות ברשת.
עזבי והתייחסי אליהם ברחמים.
מאנרגיות שליליות אנחנו לא נבנים
אוהבת
גלית
נ.ב
שירה: נסי לבקש בערוץ הישיר כמה בקשות מבורא עולם. ראי שזה ייענה
הבטחה!
תודה גלית.
איזה מחמם.
אני מקווה שזה בסדר להגיד את זה אבל את יודעת ששברת לי את כל הסטיגמות על דתיים. אני לא יודעת מה מידת ה"דתיות" שלך, אבל תמיד חשבתי על דת כסוג של פנטיות. ופתאום לשמוע ולהכיר קצת אותך ואת אביטל, הבנתי כמה אנחנו טועים כשאנחנו שופטים מישהו על פי מבט ראשוני. אז תודה לך.
אחותי אני חוזרת בתשובה אבל יש הרבה דתיות ודתיים כל כך מקסימים וליברליים. הרוב זה שטיפת מוח של אמצעי התקשורת. גם אני הייתי נגועה בזה
די הבנתי שאת חוזרת בתשובה כי בדר"כ מי שנולד למשפחה דתית קצת יותר קיצוני. למרות שאני ממש לא תלושה מהדת. סבי היה קרוב מאוד לדת וגם משפחת אמי שומרים מצוות, שבת וכו". אבל לאחרונה קראתי את "מקימי" של נועה ירון והצלחתי לראות את הדברים קצת אחרת.
אלף, תעלי הנה מיד בגדול את התמונה של הבובה שלך, ששמת למעלה. איזו פוזה!! היא לא מספיקה לעודד את רוחך?
בית, תמחקי יקירתי. הכי טוב. אצבע קלה על המחיקה.
גימל, שחר מריו!!!!!!!!!!!! איזה תגליות. הבא ךי מיד את האיי פי שאתה מגלה. איפה אתה מוצא את זה? ברשימות יש דרך לראות, כאן לא ראיתי איפה. אתה גם יודע ממש מי זה? שם ממש וכאלה?
יעל, אל דאגה. חשבתי עליך ואני אשלח לך בקרוב למייל עוד תמונות חתולים. דרך אגב, זו לא החתולה שהתמונה שלה היתה פה עד לא מזמן. זה הגור שלה. או יותר נכון, שלי.
שירי שירי
אני בדרך כלל לא אוהבת להגיב ולפתח דיאלוגים בבלוג. גם עם אהובי נפשי וסופרי ומשוררי ליבי שאני אוהבת ומעריכה שכותבים כאן. רוב הזמן אני סוגרת את התגובות. אני כותבת לך כי הגבת לשיר שלי, אז בחרתי לכתוב לך שיר שכתבתי לפני כמה שנים.
אז אם תכנסי לבלוג שלי מחכה לך השיר. חג שמח
תהל
היי תהל,
אז אני מודה לך שביקרת כאן והגבת.
מבטיחה להיכנס לבלוג שלך ולשיר שפרסמת לי. תודה.
תתעלמי, את הרי לא מכירה אותם . אני נפגעת יותר כשזה נוגע לאנשים שאני כן מכירה ואוהבת, וגם אז הם פשוט לא מיטיבים .לא רעים . כתבתי על זה .
שבת שלום ונשיקות. את באמת לא מצטיירת לי כרעה.
תודה אביטל. שבת שלום.
היי שירי צודקת, טוב שאת מתיחסת, לתת להם שם רעים, זה קצת לכבד אותם, לדעתי הם … וזהו
להתראות טובה
היי טובה,
צודקת. זה לתת להם חשיבות, אבל הייתי חייבת לפרוק קצת עול…