מֵעֲרֵמַת סִפְרֵי הַשִּׁירָה עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁל אֲבִיחַי קִמְחִי
יש לי סימפטיה מיוחדת ל -'שירת מחאה', זו שלעיתים מכונה שירת התנגדות, 'שירה חברתית' או 'שירה פוליטית'. אני חושב שסוגה זו של שירה אינה זוכה למקום הראוי לה, והיא לרוב דרה בשוליים הספרותיים והתרבותיים. שירת המחאה אינה נחשבת מספיק פואטית, מספיק "שירית" היא נחשבת לאמירתית מדי בעיני המבקרים והעורכים. אתם תתקשו למצוא שירה כזו במדור השיר היומי של גלריה / הארץ וגם במוסף הספרות היא נדירה. לשמחתי מתכנן אילן ברקוביץ פרסום 'אנתולוגיית התנגדות' בזמן הקרוב במוסף של הארץ, כרוצה לומר, אלתרמן הוא לא תופעה חד פעמית (פרשנות שלי לכוונה של ברקוביץ)
לכן אני מבקש להפנות זרקור למשורר מראון מח'ול, יליד 1979 מהכפר פקיעין, שבשנת 2012 פורסם בפעם הראשונה קובץ שירים שלו מתורגמים לעברית (הוצאת קשב), בשם
'ארץ הפסיפלורה העצובה ושירים אחרים', מתוכו אביא כאן שיר אחד שאיני מזדהה עם מושא המחאה שבו, אך זה שיר מצוין בעיניי והמחאה בו לגיטימית, עוצמתית, פוצעת ומעוררת מחשבה…מוטב נשמע את המשוררים הערבים הפועלים בקרבנו ופחות את חברי הכנסת הערביים.
המסוק / מַרְוַאן מַח'וּל
הַמַסּוֹק שֶׁמְפוֹצֶץ בֵּית
יְתוֹמִים, לְתִינוּקוֹת בַעֳלֵי חָזוֹן
רוֹעֵד.
וְאַתָּה – הוֹ הַטַּיָּס –
הַאִם אֵינְךָ רוֹעֵד
מֵרְעִידַת הַמַסּוֹק
תרגמה לעברית סאוסן קטיש
שיר מחאה חזק חוצה גבולות ולאומים
צעצועי המלחמה עיוורים הגובה מסחרר אותם
אביחי, אתה מביא כאן שיר בנוי היטב וחזק. אבל אינני בטוחה שזהו שיר מחאה בדיוק. ואולי צריך להגדיר קודם מהו שיר מחאה.
הי נעמה, אני מגדיר שיר מחאה כשיר היוצא כנגד "משהו" ומבקר אותו בסגנון האופייני לאותו משורר. רבים משירי מחול הם כאלה והוא מוחה לא מעט כנגד אפליית הערבים (לדעתו) פה בישראל
אביחי
נראה לי שמשהו הלך פה לאיבוד בתרגום.
אולי בזמן המעבר מערבית לעברית. אולי.
אפשר להביא לכאן את המקור בערבית?
הציטוט הוא מדויק מתוך הספר, אין לי את המקור בערבית. הספר יצא בהוצאת קשב המכובדת
מוראן מח'ול בהחלט כבר לא אלמוני והשירים שנתקלתי בהם עד כה יפים מאד. הוא אפילו העלה כאן בבלוגיה פוסט או שניים. גם אני בתחושה שמשהו הלך כאן לאיבוד בתרגום אבל אולי אני לא מבינה מספיק בשירה. גם אני לא בטוחה שזה שיר מחאה ואולי דווקא שירה פוליטית. כך או כך נושא כואב.
שירה פוליטית היא ז'אנר בתוך שירת מחאה, או התנגדות.
אני עם אביחי והוא הסביר למה זו שירת מחאה
בכל מקום מסוק הוא מסוק וטייס הוא טייס
וגם אם ברור לאן מכוון מחול ברור שזה היה אותו הדבר בויאטנם ובמקומות אחרים
אל נהיה תמימים ונחשוב שהמושג כירורגי מנקה אותנו
ולהבדיל גם רופא כירורגי טועה
כמו שאמרה חנה הגובה….
וראוי שתמיד נחשוב על כך ונדבר על כך גם אם ברור באיזה צד אנחנו
דוד, דבריך מבטאים את מחשבותיי בצורה טובה
שירי מחאה מבטאים כאב חברתי/ פוליטי
יעברו את מבחן הזמן אם יש בהם "משהו" שמעבר לאקטואלי.
הדימוי של ההליקופטר יותר חזק ממטוס כי באסוציאציה שלנו הוא כמו חרגול- אנושי עוד יותר ממטוס ולכן הרעד והתקטוק של הרוטורים מהפך את המעיים כשקוראים. ביחס להקשר הפוליטי תרבותיומאבק בין ישויות יש הרבה "הליקופטרים"
ההליקופטר הסורי והצעקות שמצאתי כאן – גם הם רלוונטיים:
https://www.youtube.com/watch?v=pfLj06ASFDI